אמא נולדה בברלין למשפחה אורתודוקסית, בת לרבקה ויצחק דוב הכהן פרילוצקי. שביעית מתשעה ילדים, שהשתייכו לתנועת "עזרא", החרדית באותם זמנים. סבא היה רב הקהילה המקומית ועסק בממכר סיגריות ומשקאות חריפים.
בין השנים 1928-1939 עזבו ששת הילדים הבוגרים את הבית, ואמא נותרה בבית עם הוריה ושני אחיה הצעירים.
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה והתגברות רדיפת היהודים, סבא סידר לאמא בת ה-15, רישיון יציאה מגרמניה בקינדר-טרנספורט - מסע ילדים שאורגן על ידי עליית הנוער, והעביר 10,000 ילדים יהודים מגרמניה לסקוטלנד להצילם מציפורני הנאצים.
אמא נסעה להני אחותה שגרה בלונדון. בהמשך הוסעה עם הילדים ברכבת לסקוטלנד, לארמון של הלורד בלפור בוויטינג'ם. בגיל 17 עזבה ומצאה פרנסה באנגליה. בהגיעה לעיר ברומסקרוף, לבקר את אחותה, פגשה את בוב רדנר - מי שעתיד להיות בעלה ואבינו. בעקבותיו הצטרפה לשורות בח"ד (ברית חלוצים דתיים), וכשריחפה עליהם סכנת הנאצים עברו עם החברים לקמפסי. שם נישאו בשנת 1946. אבא שירת כחייל בבריגדה היהודית עד שנת 1947, ואמא נשארה לעבוד בקמפסי. במרץ 1948 עלו ארצה בעלייה בלתי לאלית. בארץ אמא פגשה את סבתא לאחר 9 שנות פרידה.
הורינו הגיעו לקיבוץ יבנה והצטרפו לחבריהם שהתארגנו לגרעין הכשרה. משם פעלו בנחישות להקמת קיבוץ משלהם. בשנת 1949 תקעו יתד על אדמת טרשים וקראו למקום "לביא" כמקיימי הפסוק "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" (במדבר כג, כד).
קיבוץ לביא הייתה תחנתם האחרונה בהגשמת הציונות, ושם נולדנו אנחנו, ארבעת ילדיהם.
עם ריחות העוגות המשובחות, מעשה ידיה של אמא, ספגנו גם את האהבה למוזיקה ולשירה, אותה היטיבה אמא לבטא בקולה הצלול במחזות זמר שהועלו בקיבוץ, בזמירות השבת ובאירועים משפחתיים וחברתיים.
כישרונה האמנותי המפורסם מתנוסס עד היום על ראשי יהודים רבים ברחבי העולם, החובשים כיפות סרוגות אשר עטורות בדוגמאות שציירה בעצמה וסרגה בדייקנות האופיינית לה.
אמא נפטרה שמונה עשרה שנים לאחר מות בעלה בוב, אבינו.
יהי זכרם ברוך.
המשפחה
