לכל איש יש שם
שנתן לו א-לוהים
ונתנו לו אביו ואמו ...
לכל איש יש שם
שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו.
(זלדה)
נולדת להורייך לאה ויונה אקשטיין, בברטיסלבה, צ'כוסלובקיה.
שמחה, על שם סבתך, הוא גם השם שנתנו לך מעשייך ואופן חיוכך - חיוך רחב ועיניים שמחות, שהיו מופנות לכל אדם. היה תמיד כיף לשוחח איתך, וקל לאהוב אותך. שוב ושוב בחרת בחיים, החלטת להמשיך לצמוח ולשמוח. האופן שבו התגברת על כל מה שעבר עלייך בחיים הוא מדהים בכל קנה מידה. השואה, מלחמת העצמאות והקרב על בארות יצחק, המלחמה על הבריאות שלך, ובסופו של דבר המאבק על חייך, שגם בו ניצחת כמה פעמים - לא פעם בזכות אחותך האהובה, שולה, שבכל פעם הצליחה לעזור לך לשוב לאיתנך. הפעם שולה לא הספיקה להגיע.
ישנה גירסה במסכת אבות אשר במקום ״בן תשעים לשׁ וַח״ (בשי״ן ימנית, מלשון כפוף), אומרת 'בן תשעים לשׂ וח' - מלשון שיחה. ומסביר ה'תפארת ישראל' שכאשר אדם מגיע לגיל תשעים הוא יכול רק לדבר, כי שאר כוחותיו עוזבים אותו. במובן הזה בהחלט היית אשת שיחה, ולכן הפריע לך מאוד כשהשמיעה שלך נפגעה.
בחרת לספר את מה שעבר עלייך כמה שיותר - ביד ושם, בראיונות רבים, ובספר ָקטוֹ שזכית להוציא לפני מספר שנים: ״אני מרגישה שמוכרחים לספר על התקופה הזאת, אחרת מאיפה ידעו את הדברים שקרו?״. לא שמת את העבר בצד. בחרת לחיות לאורו ולספר עליו.
אהבת מאוד לבוא לשיעורים בחדר העיון ובבית באר, להשכיל וללמוד.
לכי בשלום, שמחה, הצטרפי אל כל אהובייך שנפרדת מהם בכאב גדול: הורייך ואחיך, שלמה-פריצי, שנספו בשואה; אחיך בנימין; בעלך ינקו (יעקב), ונכדך דן.
היי נא מליצת יושר על אחותך שולה ומשפחתה, על ילדייך - יונה, לאה, רבקה ושרה, על נכדייך ונינייך, ועל כל חברייך ומוקירייך.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
הרב ירון בן דוד
