נפרדנו ממך רוני חברנו, והבאנו אותך למנוחתך האחרונה באדמת עין הנצי"ב. נזכור אותך כחבר מן השורה, בריא, עובד, פעיל, כמו שהיית מאז הגיעך לעין הנצי"ב לפני כ- 40שנה עם ניקול זוגתך. עלית לארץ מאיטליה כבחור צעיר. באיטליה היית חניך, מדריך ומרכז סניף בני עקיבא. ציוני מגשים, שהעדיף את חיי הקיבוץ של אז, על פני קריירה וחיים בעיר. יצאתם יחד לשליחות בני עקיבא באירופה ובסיומה הגעתם אלינו.
בילדותך, כך סיפרת, חלמת להיות רועה צאן, אך מצאת את מקומך בדייג לשנים רבות וטובות, כולל ניהול הענף בתקופה מסוימת. כשבגרת, הבנת שצריך הסבה מקצועית והכשרת את עצמך לעבודה כמנהל חשבונות, כאחראי על תקציבים, על חישובי עזיבה, זכויות וותק ועוד נושאים בהם טיפלת מול החברים בנימוס, בסבלנות ובהקפדה.
בין לבין היית פעיל בוועדות שונות, אהבת ונהנית מכדורגל איטלקי ואחר, הקמת משפחה יפה ומוצלחת עם ניקול והיית אבא מסור ודואג, לפעמים קצת יותר מדי, וסבא מפנק לנכדים ונכדות המלווים אותך אתנו כאן ועכשיו.
היה לך צבע מיוחד, אירופאי, איטלקי עם ניחוח צרפתי, צבע שנוסף למגוון הקהילתי. הצבע הזה, החלל הזה, נפער עם לכתך ואין איש זולתך שיוכל למלאו.
כמה עצוב וטרגי שנגזר עליך לסבול ממחלה נדירה וקשה, אכזרית וסופנית, שבהדרגה פגעה בגוף ובנפש וניתקה אותך מהסביבה, מהמשפחה ומהעולם. למצבך בשנים האחרונות התאימו מילות השיר "ידעתי כי הנני בידך כחומר ביד היוצר..." רעייתך ניקול והמשפחה כולה עמדו באומץ, בכבוד ובאהבה, בכל שנות המחלה הקשות מאוד. קשה היה לראות אותך במצבך המדרדר, ולדעת שאין הרבה מה לעשות בעבורך. ודאי קשה כיום לחזור הביתה, לבית הריק ולדעת שאין עם מי להתחלק, אך בצד העצב והאובדן, יש ודאי מידה מסוימת של הקלה כשאדם הולך לעולמו אחרי מחלה ממושכת ונגאל מייסוריו. הקהילה היא מקום שבו יודעים את שמך ומתגעגעים אליך, כשאתה לא נמצא. את שמך רוני, ואת פועלך אנו יודעים ונזכור. ולהתגעגע, אנחנו כבר מתגעגעים.
יהי זכרך ברוך,
לייזר ריבלין
