"הנני העני ממעש נרעש ונפחד מפני המעמד, באתי לספר על אודותיך"
אבא יקר שלנו,
נסתלקת מאתנו, כשכל יקיריך סביבך קוראים תהילים ותוקעים בשופר, מאה תקיעות של ראש השנה. שערי שמים נפתחו, ואתה הלכת לקראתם בשקט ובשלווה, וזמרה מתוקה ובכי דק של אוהביך ליוו אותך בלכתך. בדרך מהירה הובלת אותנו, ב"ספרינט" של חודשיים, מותיר בנו עצב גדול על הרבה דברים שתכננו לעשות.
הסתיו הגיע, החסידות מבקרות בשדותינו, והשנה הטיולים בקלאב- קאר עם הנכדים יתקיימו בלעדיך.
רכבת חייך שזורה בחיינו ובמורשתנו. אתה נושא בחיקך את חבריך הלוחמים, החיים והמתים, מהמלחמות הגדולות ומקרבות אוקטובר 73׳. נתת להם מקום בלוח השנה, בהרצאות לנוער ובטיולים המשפחתיים שנה אחרי שנה. החלמת בנפשך, גידלת אותנו בצל זריחות, שקיעות ושדות, ולא בתוך היגון.
גדלנו ולמדנו ממך מה חשוב. המשפחה שכה אהבת, אמא שלה דאגת. האהבה שלכם לא ידעה גבולות. הזוגיות המופלאה שלכם שימשה לנו מודל, תמיד חיבוק, תמיד ביחד, מפרגנים ונותנים כבוד הדדי.
ידי הזהב שלך הם מושג בכל העמק. בעזרת מחרטה וכרסומת, דיסק ורתכת, יכולת לבנות הכול! לתקן שעון שוויצרי, לחלץ טבעת נישואים תקועה, או לחדש ציר במחרשה.
למדנו ממך אהבת אדם - תמיד היית נכון לעזרה, לכל אחד - ילדים זקנים וטף - ניתבת את כישרונך לעזרה לזולת.
השקעת בדור העתיד של העמק. הבנת מה שפדגוגים גדולים עוד לא הבינו - רק בפעולה של חיבור בין הראש והידיים ערכים מוטמעים.
לכל אחד מאתנו, הילדים, נתת מה שהיינו צריכים. בחיזוק בהחלטות, בליווי במשברים, ואפילו בשתיקה, בחיבוק ובמבט. הענקת לנו אהבת אב בכמויות שריפאו את כל מכאובנו, ואנחנו לא הספקנו לגמול לך על כל החסד שעשית עמנו.
השקיפה ממעון שבתך, וראה כמה רבים באו ללוות אותך בדרכך האחרונה. עזור לנו, וחזק אותנו לשאת את הכאב, להמשיך לגדל את נכדיך בדרכך, ולתמוך באמא אהובת נעוריך.
שא תרועה לפני יושב מרומים, ותהא השעה הזאת שעת רחמים, שעת חסד ואהבה.
נוח על משכבך בשלום אבא,
ילדיך האוהבים
