אבא,
אני מצטער שלא יכולתי להשתתף בלוויה שלך.
שכבתי באותו זמן במיטה בבית חולים, ונזכרתי בימים הטובים שהיו לי אתך, בנסיעות לקיבוצים רחוקים עם המשאית של הדשן; הנסיעות לשוק עם התוצרת של התירס; הטיולים כשהיית נהג.
אבא, אני יודע שהייתה לך ילדות קשה. לא פשוט להיות יתום מגיל עשר, כשאין אבא שמלווה אותך לבר-מצווה או לחופה. אני לשמחתי, זכיתי שתלמד אותי את הפרשה לבר- המצווה ושתלווה אותי ביום חתונתי.
אבא, אני יודע שהדבר החשוב ביותר בשבילך היה אהבת המולדת. שירת בסדיר בנח"ל המוצנח, ולאחר מכן בשירות מילואים עד גיל ,56בחטיבת המילואים של הצנחנים. אני יודע שהיית גאה בבניך ובנכדיך, שכולם שירתו ומשרתים בקרבי, גם אם חלקם הלכו לגולני ולא לצנחנים.
אבא, היית איש אמת של תורה ועבודה. היה חשוב לך לעבוד, וגם כשהתבגרת מצאת לך עבודות שיתאימו לך.
המשפט הקבוע שלך היה ש"בן אדם חייב לעבוד ולא להיות בבית."
היית תלמיד חכם שקבע עתים לתורה. היית משתתף קבוע בדף היומי, ולעתים היית אתה מעביר את השיעור.
אבא, לא היית איש של מלים אלא של מעשים. למרות זאת היו לך דעות מוצקות בענייני דיומא.
לא אהבת אנשים שקרנים, למרות שאף פעם לא שמעתי ממך מילה רעה על מישהו.
אבא, אני רוצה לבקש את סליחתך, אם לא תמיד היינו סבלניים כלפיך. אני יודע שתמיד עשית את המרב בשבילנו.
אבא, אני מבטיח לך שנמשיך לחנך את ילדינו לאהבת המולדת ואהבת הזולת.
אמא, אני יודע כמה קשה היה לך בשנים האחרונות, אבל למרות כל זאת נשארת חזקה ואיתנה. לימדת אותנו מה זאת אהבה ונתינה בטיפול המסור שנתת לאבא ובדאגה האין- סופית. את לא נשארת לבד. יש לך משפחה גדולה שאוהבת ותומכת.
לג'סמין היקרה, תודה על הטיפול המסור באבא. אני בטוח שנישאר בקשר. אבא, תמיד תהיה בלבי. תנוח בשלום על משכבך.
בנך האוהב,
נועם
