אמא יקרה!
התכנסנו כולנו בנייך, נכדייך ונינייך, קרובי משפחתך וחברי משפחת קיבוץ לביא, כדי להביאך לקבורה בבית הקברות של הקיבוץ אותו בנית ביחד עם אבא – שלמה ז"ל. נולדת בפולין לפני 94שנים, ובגיל 3עברת עם משפחתך לוינה. גדלת לאבא שבא ממשפחה חסידית, היה בעל חסד גדול, ופרנס את משפחתו בכבוד באמצעות חנות הדגים שלו. שנות ילדותך בוינה עברו בטוב ובנעימים. בגיל ,16כשהצורר הנאצי כבש את אוסטריה ושלטונו האכזרי נתן את אותותיו, קיבלו הורייך את ההחלטה הקשה שהצילה את חייך, לשלוח אותך במסגרת הקינדרטרנספורט לאנגליה. סיפרת לנו על הפרידה הקשה מההורים, על הפעם היחידה שראית את אביך בוכה, כאילו ניבא לו לבו שפרידה זו היא לעד. סיפרת לנו, שכשהגעת למשפחה שקלטה אותך באנגליה, נוכחת שלא ניתן לשמור אצלם על כשרות. כתבת מכתב להורייך ובקשת את עצתו של אביך, והוא כתב לך: "הזמנים הם זמנים לא נורמליים, ובזמנים לא נורמליים מתנהגים לא נורמלי, אני מכיר אותך ויודע שכשיחזרו הזמנים הנורמליים תחזרי להתנהגות הרגילה – של מסורת בית אבא וקיום מצוות." שמענו איך תמרנת בזמנים אלו, וכשחזרו הזמנים הנורמליים המשכתם במסורת הבית שלך ושל אבא – רוח של קיום תורה ומצוות, רוח של חסד ועזרה לזולת, תוך הקשבה ורגישות לנו ולכל נזקק, ויכולת מופלאה להכלה וקבלה של כל אחד לפי דרכו.
זכית אימא להיות בגרעין הראשון שעלה לגבעת הסלעים הצחיחה והקים את קיבוץ לביא. לקיבוץ נהגת לקרוא: "הבן הבכור שלי." יחד עם אבא שלמה ז"ל, בניתם משפחה לתפארת וקיבוץ משגשג המשלב תורה ועבודה. עמדת לצדו של אבא כשהקים את מפעל הרהיטים בלביא, וכשכתב ספר תורה להנצחת אלו שלא זכו. היית האקונומית הראשונה של הקיבוץ בשנות הצנע הקשות, ועבדת בחריצות בעבודות שונות. ראית במלאכתך עבודת קדש, וזכית לעבוד עד יומך האחרון. הייתה בך מידה יפה של הכרת הטוב לכל אדם ולקב"ה, ותמיד אמרת לנו: "אתם הניצחון שלי."
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים,
המשפחה
