סידי יקרה ואהובה,
בחרת להיפרד מאתנו בזמן שבו התחלנו לומר סליחות ולקרוא את שבע הפטרות הנחמה. סליחה ונחמה. את היית עולם מלא טוב לב ורגישות לכל הסובבים אותך. מפיך לא נשמעו ערעורים על מהלכיו של הקב"ה.
התייתמת בגיל צעיר מאמך, וזכית לאמא שנייה אוהבת ומסורה, שנספתה בשואה. התגברת על הצער ועל הכאב בזכות האמונה התמימה שלך ומתוך מבט ותקווה לעתיד טוב יותר. יחד עם יהודה ז"ל בנית בית בארץ ישראל, שהוא היה משאת נפשך.
ידעת איך לנטוע בילדייך ובדורות הבאים את הכרת הטוב ואת היכולת לראות בכל קושי והתמודדות הזדמנות להפוך לאנשים טובים יותר. ידעת להתנהל תמיד עם הסובבים אותך בענווה וביחס אישי חם. בילדותי נהגתי לבוא ולהתארח אצלכם, ותמיד הרגשתי רצויה ואהובה, והתכבדתי בפינוקים מעשה ידייך. אני זוכרת איך ניסית בסבלנות אין קץ להראות לי את השלבים של גיהוץ החולצות מהצווארון עד לשרוולים. התרשמתי איך לכל דבר התייחסת כאל תורה שיש ללמדה. אני נפרדת ממך בעצב גדול ובגעגוע. בעבורי ביתכם היה כבית שני.
ערך החברות תפס אצלך מקום חשוב מאוד. לא סירבת לקבל עלייך תפקידים ועבודות גם כשיהודה כיהן בתפקידים ציבוריים ונעדר מהבית ברוב ימות השבוע.
בשנים אחרונות לחייו של יהודה, בזמן מחלתו, הקדשת את כל כולך במסירות ובאהבה להקל עליו ולהנעים לו את השעות הקשות. לא ראית בזה דבר מיוחד; שמחת שאת מסוגלת להתמודד עם הכול לבדך.
הייתה בך סקרנות אינטלקטואלית וצימאון לדעת, השתתפת במגוון חוגים, והגעת באופן קבוע לשיעורים ולהרצאות עד ערוב ימייך. השכלת לראות בכל אחד מהסובבים אותך את מעלותיו, ולהכיר תודה על שזכית לחיות במקום שכה אהבת.
ילדייך ראו בך מקור השראה ושמחה, והשיבו לך באהבה רבה. "שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ, בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה." נאספה סביבך משפחה ענפה של בנים ובני בנים, שילשים, ריבעים וחימשים - בעבור כולם את הגזע והשורשים שמהם מסתעפים ומתגשמים החלומות והתקוות שלך ושל יהודה.
יהי זכרך ברוך.
בלהה שטראוס
