שמעון נולד בהמבורג שבגרמניה. בן שש הגיע עם משפחתו לחיפה, בבגרותו התגייס לנח"ל, ועם גרעין עציון הגיע לקבוצת יבנה.
תלמידים רבים באו לבקר אותך שמעון, עד ליומך האחרון, לשוחח וללמוד, היית בשבילם נר ישראל, עמוד הימני ובעיקר פטיש החזק. "אמרו לו: רבנו,ברכנו. אמר להם: יהיה רצון שתהא מורא שמיים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן? אמר להם: ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה, אומר: שלא יראני אדם. בשעת פטירתו אמר להם: פנו כלים מפני הטומאה, והכינו כיסא לחזקיהו מלך יהודה שבא." (בבלי, ברכות כ"ח ע"ב) כך לימדת אותנו שמעון - פשטות, כנות, יושר, לעתים אפילו בוטה. 'ולואי שמורא שמיים יהיה עליכם כמורא בשר ודם'. פשיטות ומעשיות – "פנו כלים מהבית, שלא ייטמאו", זה מה שצריך לעשות ברגע הגדול שכלל אינו נתון בידנו. ולצד אלה – "הכינו כיסא לחזקיהו מלך יהודה שבא" - התכוננו לגדולות, לעלות מעלה מעלה, בלימוד וביצירה, מבלי להתפשר.
בשלושה שדות השאיר שמעון רושם עז: בבית הספר התיכון שבו חינך ארבעה מחזורים, בשתי קדנציות של מזכיר פנים ובישיבת הקבה"ד.
כמזכיר פנים במלחמת יום הכיפורים שמעון ניווט את הקיבוץ בשעותיו הקשות, בסיועו של יוסף וולף ז"ל וחברים אחרים. הקושי האדיר היה ללכת למשפחות השכולות, קושי שחשף את הצד הרגיש של שמעון, שאותו ניסה כל חייו להסתיר.
גולת הכותרת הייתה הקמת ישיבת הקבה"ד עם ידידיה כהן ז"ל. שמעון ראה בזאת את מפעל חייו. לאורך שלושה עשורים לא היה תלמיד בישיבה ששמעון לא השאיר בו את רישומו המיוחד, ומה כאב כשהישיבה נסגרה.
בקבוצת יבנה העביר שיעורים לאורך עשרות שנים, ובשנים האחרונות, הקים עם הרב חזי כהן את קבוצת הדף היומי שבה השתתף עד יומו האחרון.
הרמב"ם כותב: "והצדיקים אין בונים להם נפש על קבריהם, שדבריהם הם זיכרונם".
שמעון, השארת אחריך משפחה ענפה ויפה וכן תורה שהנחלת בשיעוריך הרבים.
יהיה זכרך ברוך.
נח חיות
מתוך ההספד
