היה איש ואיננו עוד. פרץ, איש של מלאכה, איש של עשייה, אמן ואומן, חרש מתכת ואיש ברזל, ויחד עם זאת, מנהיג ומוביל בקהילתנו בשום שכל ובתבונה רבה.
פרץ נולד ברחובות, הגיע עם גרעין חלוצים לשלוחות, וכעבור שנה התגייס לגדוד 50 - הנח"ל המוצנח. מקורס הצניחה עד סוף שירות המילואים שלו הספיק פרץ לבצע 50 צניחות, שאחת מהן הייתה עם איתמר בנו, ועל כך היה גאה מאוד. הוא נלחם בארבע מלחמות ישראל: הוא היה ממשחררי הכותל בששת הימים; ישב על גדות תעלת סואץ במלחמת ההתשה; חצה עם החטיבה שלו את התעלה במהלך שהכריע את מלחמת יום כיפור; ונלחם גם במלחמת לבנון הראשונה. בסיום שירותו בנח"ל נשלח מטעם הצבא לקורס מכונות חקלאיות ב"רופין." כאן למעשה החל ה"רומן" שלו עם המכונות ועם המתכת.
חמש שנים וחצי שימש מרכז משק, ולאחר מכן הקים את המפעל הראשון בשלוחות. בהמשך היה מרכז משק בקיבוץ הדתי, וכשסיים את הקדנציה, הציעו לו תפקידים מגוונים ומפתים, אבל פרץ היה חדור מטרה - לקחת את המסגרייה, ולהפוך אותה לעסק מצליח. ואכן, "מתכת שלוחות" הפכה ליצרן מוביל של ממיינות דגים, של מערכי גזר בארץ ובחו"ל, של פסי ייצור בכמה וכמה מפעלים ועוד. כל התכנונים, השרטוטים והביצוע הם פרי מוחו הקודח וידי הזהב של פרץ ושל צוות המסגרייה.
קהילה, כמו בניין, נבנית מהרבה לבנים ומכמה עמודי תווך. פרץ היה מעמודי התווך המרכזיים שלנו, ועכשיו בהעדרו עלינו לצופף שורות, ולחזק את הדבק בינינו כדי שנמשיך להיות אותה קהילה שהייתה כה יקרה ללבו. פרץ נפטר בראש צלול ובשמירה על צלם. כשהחליט להילחם במחלה, נלחם כאריה. כשהחליט שמספיק ודי, עבר לביצוע. אורה, ברוך, איתמר, נילי, יחיאל ושמיר, אנחנו מחבקים אתכם, מצופפים שורותינו יחד אתכם בכאב המשותף.
"50 צניחות", אמרת לי, ״זה לא דבר של מה בכך״. אחרי 50 צניחות בפעם ה- 51 אתה עושה את הדרך בכיוון ההפוך, ועולה מאדמת שלוחות שכה אהבת לגנזי מרומים. שם כנפי השכינה יהיו לך לחופה.
יהי זכרך ברוך.
יהודה אריאל
(מתוך ההספד)
