נכתב ע"י קבוצת יבנה
שפרה רון לבית לוי נולדה באמסטרדם שבהולנד להוריה משה יעקב ושרה. ביתם היה בית של פעילות ציונית, ושפרה נשלחה לבית ספר יהודי, והצטרפה לתנועת הנוער של "המזרחי." החיים היו שקטים ונעימים, ובבית חשבו שעליית הנאצים בגרמניה לא תשפיע על הולנד. לאחר סיום לימודיה שפרה הכירה את יוחנן, והם התארסו, אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש הולנד הכול השתנה. שפרה תיארה את ההידרדרות המהירה בביטחון, בפרנסה ובחיי הקהילה. המשפחה חיה תחת "שלטון הפחד," עד שבשנת 1943 נלקחה למחנה ווסטרבורק. משם נשלחו יהודים כל שבוע למחנות ההשמדה. מכיוון שאביה היה פעיל ציוני, וקיבל "סרטיפיקאט משפחתי" ליציאה לפלסטינה, זכתה המשפחה ליחס מיוחד, ולאחר כמה חודשים במחנה המעבר נשלחה המשפחה למחנה עבודה בברגן בלזן בגרמניה. לאחר כמה חודשים בתנאי עבודה קשים וברעב הועלתה המשפחה לרכבת מיוחדת, שבה ריכזו הנאצים 222 יהודים במשלוח חריג שנקרא "טרנספורט "222למטרת החלפתם בגרמנים טמפלרים שחיו בפלסטינה. במסע הצלה זה שפרה לקחה עמה שתי אחיות תינוקות, שזכו להקים משפחות בישראל.
שפרה עברה עם הוריה לרמות השבים, וארוסה יוחנן, שהסתתר בהולנד אצל משפחות נוצריות, זכה לעלות בשנת 1947. הם הצטרפו לקבוצת "אמונים," שהקימה את קיבוץ עין-הנצי"ב, ובה נישאו. מעין-הנצי"ב החליטו לעבור לקבוצת יבנה, והצטרפו לקבוצה מיוחדת של עולי הולנד. למעשה, שפרה הייתה האחרונה שנשארה מאותה חבורה מיוחדת של פליטי שואה מהולנד שחיה בקרבנו. בקבוצת יבנה שפרה עבדה בטיפול בילדים ובמשרד המדגרה. היא הייתה באה לעבודה בשמחה, ועשתה את עבודתה בחריצות, במסירות ובהתמדה, ותמיד במאור פנים לכל אדם.
שפרה ויוחנן זכו לארבעה ילדים: אפרים, אלישבע, תרצה ואלדד. ביתם היה בית של פעילות ושל שמחה עד שטרגדיה פקדה את המשפחה כשבנם הצעיר אלדד נהרג באסון תעופה בספרד. שפרה השתדלה לעשות למען כולם, ותמיד בנפש חפצה ובמאור פנים. הפתיחות והאופטימיות שלה לא היו מובנות מאליהן, והן אפיינו אותה למרות הקשיים העצומים והניסיונות שבהם העמיד אותה הקב"ה.
תהי נפשה צרורה בצרור החיים,
יואב איתן