שנים רבות היה אפרה סמל לְנִמְרָצוּת ולעשייה, ובצידן, שנים לא מעטות היה בתוכנו, אך לא בקרב מחננו. אפרה נולד בברלין, בן זקונים למשפחה ממוצא פולני, ועלה ארצה במסגרת עליית הנוער בהיותו כבן 16, חניך מחזור ב' של כפר הנוער הדתי. הוריו, חיים וגולדה שולב, הקימו בברלין בית דתי בורגני טיפוסי: חמישה ילדים, אבא סוחר בדים ואמא עקרת בית. היו להם קשרים חברתיים בעיקר עם יהודים שכמותם. החינוך בבית היה ציוני מובהק.
כשנה לאחר שהיה אפרה עֵד לפוגרום בליל הבדולח, הוא קיבל סרטיפיקט, ועלה ארצה. מכפר הנוער הדתי הגיע לרודגס, ואחרי זמן קצר הגיע עם הראשונים להקים את קבוצת יבנה. במהלך השנים עבד אפרה במגוון רחב של ענפים, וכיהן בתפקידים מגוונים: עגלון, פרדסן, מסגר, לולן, סדרן עבודה, מזכיר פנים, איש אחזקה ועוד. במיוחד היה גאה על חלקו כְּמַסְגֵר בהקמת המבנה המרכזי של ישיבת כרם ביבנה ועל היותו אחראי על מעברת יוחנן בימיה הראשונים.
אפרה היה מפקד צוות המרגמה שהניסה את התושבים מהכפר הערבי הסמוך, בָּשִיט. הוא אהב את הבמה, וקיבל תפקיד מרכזי ובולט בהצגות. אפרה השקיע שעות וימים בהכנת טיוליו לחו"ל.
בדרכו האחרונה מלווים אותו נכדיו וניניו, אך מארבעת ילדיהם של אפרה ומרים נמצאים עמנו רק שניים, חיים ושורי, שייבדלו לחיים ארוכים וטובים. דליה הבכורה נפטרה ממחלה קשה, ואבישי הצעיר נהרג ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים. שלוש שנים לאחר נפילת בנו אבישי כתב אפרה: "האם אחרי כל מה שעברתי אוכל לשמוח? יתר על כן: והיית אך שמח – כפשוטו של מקרא, רק שמח וּללא שמץ של תוגה?!"
74 שנות נישואיו למרים לא הקהו את האהבה שביניהם. גם בשנים האחרונות ב"בית סביון" וגם מתוך הערפל דאגה לו מרים, אחזה בידו. גם בני המשפחה שביקרו נתנו שיעור לכולנו ב"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ".
אפרה היה חלוץ, איש תורה ועבודה, איש משפחה וקבוצה, אחד מן החבורה, וּכְכָזֶה נזכור אותו תמיד.
יהיה זכרו ברוך.
נחמיה רפל
מתוך ההספד
