מריאנה - אמא, סבתא וחברה יקרה ואהובה,
את שייכת לדור מיוחד, המחבר בין שואה לתקומה. נולדת בת יחידה למשפחה גרמנית משכילה חילונית ליד ברלין. לאחר ליל הבדולח שלחו אותך הורייך לאנגליה במסגרת הקינדר טרנספורט. גרת אצל כמה משפחות עד שהכרת את "דודה" אריקה שהפכה למשמעותית בחייך. דרכה הגעת לבני עקיבא ולעולם היהודי הדתי. יצאת להכשרה, ושם גם פגשת את מרכוס ז"ל. התחתנתם, נולדה לכם בתכם הבכורה רחל, עליתם לארץ, והייתם בין מקימי קיבוץ לביא. שם נולדו לכם עוד שתי בנות ובן – נורית, מיכל ויואל.
בשל נסיבות חייך לא הצלחת להשלים לימודים מסודרים, אבל הקפדת בכל הזדמנות ללכת לשיעורים ולהרצאות. לא בחלת בשום עבודה, ואת הכול עשית בשמחה. גידלת דורות של ילדים, קשרת קשרים עם כל מי שעבד אתך, והתנדבת לעזרת הזולת, גם אם זה דרש מאמץ.
ראית טוב בכל מקום ובכל אדם. אנשים מעידים שמעולם לא שמעו אותך מדברת לשון הרע. בימי הולדת שלך, שלא כנהוג, היית מעניקה מתנות ליקרים. היית אמא וחברה טובה, הייתה לך היכולת לראות כל אחד בגובה העיניים, ביתך תמיד היה פתוח לכולם. היית ה"דבק" שכל חברה צריכה כדי להיות בריאה וטובה יותר. הייתה לך רגישות אנושית במיטבה, חשבת מה חסר לזולת, ואיך למלא לו את החסר בפשטות, באותנטיות גמורה, ללא סילוף. קיימת את "ואהבת לרעך כמוך."
היית סבתא וסבתא רבתא מפנקת, מחבקת, מנשקת ומכילה, שנותנת תחושה של בית ושל ביטחון – סבתא שהיא "מקלט" כשצריך לב שיעודד ויתמוך; סבתא שלוקחת לבריכה, שמלמדת לשחות; סבתא שעסוקה בעשייה, שמלמדת להתגמש, לאלתר, לזרום; היית סבתא "על גלגלים" - באופניים ובכל אמצעי תחבורה אחר. סבתא שמספרת סיפורים מחייה ומניסיונה, שלימדה אותנו שכשעושים משהו עצוב, תמיד צריך לעשות אחר כך משהו כיף.
ידעת מהן "האבנים הגדולות" בחיים - אהבת אדם, אהבת חיים וראייה חיובית. נשתדל להמשיך את דרכך הנכונה והיפה.
יהי זכרך ברוך!
משפחתך המורחבת
