שריתה יקרה,
נולדת וגדלת בארגנטינה, להורים שחינכו אותך לציונות ולשמירת מצוות. הגעת ארצה ב-1964 במסגרת המכון למדריכי חו"ל, כחניכת בני עקיבא. נשארת בארץ כדי לקלוט את הורייך, שעלו זמן מה לאחר מכן. בהמשך, נישאת לאברהם יקירך, ויצאת ללימודי הוראה בגבעת וושינגטון. יחד גידלתם כאן ארבע בנות יקרות: מירב, רותי, מי'ה ואפרת.
עבדת בגן ובבתי ילדים, ואחר כך יצאת להוראה בביה"ס היסודי בקבוצת יבנה. בכל מקום שבו עבדת, השארת את רישומך כחרוצה, ישרת דרך, מקפידה על קלה כחמורה. הרבצת בתלמידייך תורה ודרך ארץ, וחיבבת עליהם את לימודי המתמטיקה. כאשר חדר המחשב לחיינו, בשונה מהרבה מורות בנות גילך, התיידדת עמו. שנים רבות הייתי שותפה אתך לנסיעות הבוקר לקבוצת יבנה, ואת תמיד היית הראשונה להגיע... קיץ וחורף...
נשאת את מחלתך בדומייה. המשכת כרגיל במלאכת ההוראה. לקח לנו הרבה זמן להבין כמה קשה לך. כאשר נישאו הבנות, היית ממש "אם הבנות שמחה".
בעת האחרונה ראינו כמה קשה לך, אך כיצד אינך מוותרת. יוצאת שלובת זרוע עם אברהם להליכה מסביב לקיבוץ. מגיעה בשבתות לתפילה, ומירב תמיד לצדך...
קיווינו להחלמתך, אך התבשרנו בגרועה שבבשורות. החברות נרתמו לבקרך ולהנעים עלייך את הימים הקשים. הבנו ממך שאת מבינה היטב מה שקורה... אני זוכרת שניסיתי לבדוק אם אפשר להציע לך ספר טוב, ואת ענית: "כשאני מתחילה לקרוא, המחשבות הולכות למקום אחר."
גיבורה היית בעינינו בימים הקשים הללו. יודעת שאת אולי לא תזכי לרקוד בחתונתה הקרבה של אור, נכדתך הבכורה שכל כך אהבת. יודעת שכל יום שחולף ולא מביא עמו נס - קשה לך, לאברהם ולבנות שסעדו אותך באהבה גדולה. וגם שם, בשכבך במצבך - התעניינת בנעשה סביבך, השפעת מחכמתך על אנשי הצוות שסבבו אותך, לא הכבדת. קיבלת עלייך את הדין. היש גבורה יותר מזו?
אברהם יקר, בנות אהובות, חתנים ונכדים, מחבקים אתכם בשעה קשה זו. נשתדל לתמוך ולסייע ככל שנוכל, כמיטב המסורת של עין צורים.
יהיה זכרך ברוך,
מיכל חן
