אבא שלנו,
נולדת בארצות הברית, ובגיל 22 נישאת לאמא, ונולדו לכם ארבעת הילדים. סיימת תואר ראשון ושני באוניברסיטת ייל כמהנדס בניין עם מלגת לימודים מחיל הים האמריקאי, ועם סיום לימודיך גויסת ושֵירתָּ במשך שנתיים כקצין בחיל הים. לפני 47 שנים החלטת לעלות ארצה. כלום לא היה חסר לך ולנו. היה לנו בית גדול, הייתה לך משרת מהנדס מכובדת, היו לך ולאמא משפחות ענפות, ובכל זאת יום אחד קיבלת החלטה. אני זוכרת את הכינוס המשפחתי שבו הודעת שעושים הצבעה בנוגע לעלייה ארצה, אבל הדגשת מראש שיש לך זכות וטו. עלינו ארצה אף על פי שלא הייתה לנו משפחה בארץ, ושהשפה לא הייתה שגורה בפינו. אתה ואמא השארת בארצות הברית הורים מבוגרים שלא הבינו בשביל מה נחוץ המעבר הרחוק כל כך, אבל כשראית בני דודים וקרובי משפחה שנישאו לגויים, החלטת - לא אצלי! נוסף על כך, החלטתם להיות דתיים, כי אם כבר עולים ארצה – עולים גם ברמה הדתית.
כשגרנו בדירה קטנה משלנו בירושלים, עבדת בעיריית ירושלים, וזכית להיות בין מתכנני בית החייל והייתה לך נגיעה בעוד בניינים בעיר המפוארת הזאת. כשהחלטתם לעבור לקיבוץ שלוחות - הקיבוץ שבו אריה וג'ודי בתכם קבעו בו את ביתם, התעקשתם להגיע לא כהורים של חבר, אלא בזכות עצמכם, ואכן תרמתם תרומה משמעותית לקיבוץ – עבדת בתחום הקרוב ללִבך - תכנון ובנייה, סייעת תמיד בנועם ועם הרבה צניעות וענווה. עבדת גם בדוד הקיטור, ומילאת את תפקידך נאמנה, לעתים רבות בשעות לא שגרתיות. היית איש של דיוק, של רשימות מסודרות, ושל לוחות זמנים. 14 השנים מאז מותה של אמא היו בעבורך לא קלות בכלל. ניסית להתעודד מהמשפחה שעטפה אותך, וחשת אושר גדול וגאווה במפגשים המשפחתיים שהיו חשובים לך מאוד. היית ציוני ברמ"ח אבריך ובשס"ה גידיך.
כל השבט המכובד שהקמתם, אתה ואמא, נפרד ממך בלכתך - ארבעה ילדים, 17 נכדים ו-8 נינים כן ירבו!
אבא, היה מליץ יושר על כולנו.
בתך
אילנה דרור
