דב נולד בגרמניה, והיה בן בכור להוריו, בבית אמיד שלא חסר בו דבר, בתוך משפחה חמה ואוהבת, עד שקדרו העננים בשמי גרמניה עם עליית הנאצים לשלטון. דב סולק מבית הספר, והחל לעבוד בעבודות מזדמנות. במקביל הצטרף לתנועת בח"ד, ומשם קצרה הדרך לתנועת עליית הנוער. הוא למד כשנה בישיבת פרנקפורט אמיין, ובדרך בלתי ידועה הצליח לזכות באישור עלייה עוד בטרם קיבל על כך את הסכמת הוריו. הם הספיקו לבוא ולהיפרד ממנו, ודב פירש את בואם כאישור למהלך נועז זה של עלייה לארץ חדשה ולא נודעת. בפרֵדה זו ראה דב את אביו בפעם האחרונה.
דב עלה ארצה בגיל 16, הגיע להכשרה בקיבוץ רודגס, והיה לאיש הביטחון הראשון של הקבוצה. במהלך שמונה השנים שבהן ישבו חברי "אמונים" על המזוודות בציפייה לקבל "נקודה" להקמת קיבוץ, הוא נבחר לסדרן העבודה הראשון בשל יכולתו להתמודד בלשכת העבודה מול הקבוצות המתחרות. באותה עת הוא עבד גם ברפת, וגם הקים לול תרנגולות קטן. בשנים אלו נשא דב לאישה את יפה לבית פרנקן. דב ויפה הקימו משפחה חמה ואוהבת.
לאחר שקיבלו מקום להתיישבות, יצא דב עם חבריו להקים קיבוץ בעמק בית שאן. הוא היה זה שהעמיס על משאית את הליפט האחרון עם שאר הציוד שהיה, ועזב אחרון את "נחלת" לא לפני שמסר את המקום לסוכנות בדרכו המסודרת. עם הגיעו לעין הנצי"ב, כבר היה ריח המלחמה באוויר, ודב, מפקד האזור, אימן את החברים ואת החברות לאחוז בנשק ולבנות מערך להגנת היישוב הצעיר. במשך השנים הוא היה נהג מכלית דלק בקואופרטיב "בית שאן חרוד", הנהג של אוטובוס בית הספר, וכן זכה להיות נהג האמבולנס הראשון של הקיבוץ, והוביל רבות מהיולדות לחדר הלידה. כמה שנים עבד במפעל "עוף טוב", שנים רבות במסגרייה, ולאחר מכן שימש עובד תחזוקה בחדר האוכל. דב היה פעיל מאוד גם בחיי ההוויה הדתית בקיבוץ. בורא העולם זיכה אותו ברוב שנים - מראשוני הקבוצה היה, והוא אחרון ההולכים מהקבוצה שייסדה את הקיבוץ.
יהיה זכרו ברוך.
עשהאל (עשי) פשחור
