נכתב ע"י בית יתיר
נאוה,
בת למשפחה דתית וציונית מאוד, שתמיד חלמה לעלות לארץ. בסיום שנת הכשרה בקיבוץ עין הנצי"ב חזרה לחו"ל, והמשכת להיות פעילה בתנועת 'בני עקיבא', ובד בבד ללמוד לתואר ראשון בפסיכולוגיה. אחרי מלחמת יום הכיפורים התנדבה בעין צורים, וייצגהאת 'בני עקיבא' אמריקה בוועידה העולמית. זכתה להשתתף גם במפעל האדיר של אריה קרול, כשליחה ברוסיה. ב-1975 נישאה לחיים ליפניק-לבנה. יחד עלו עם חברי גרעין 'מוריה' לקיבוץ מעלה גלבוע. בקיבוץ עבדה בחקלאות ובצוות הגינון. בשנת 1986 עברו לבית יתיר. גם שם עבדה בחקלאות, ואחר כך בצרכנייה, במיזם להקמת ספריות ביישובי דרום הר-חברון ובניהול הספרייה באפרת. לקראת הפנסיה ניהלה את המכבסה של כפר עציון.
וכך ספד חיים לאשתו האהובה:
מהרגע הראשון שהכרתי אותך הבנתי שאת מיוחדת. קודם כול בנתינה. אמרת שאנחנו חייבים לקדש את חיינו לנתינה – לזולת, למדינה, לחברים... ושאין לזה גבול, וכך התנהגת כל חייך. לא הייתה מציאות שבה לא עצרת לטרמפיסטים. היית גם מקפיצה אותם לאן שצריך בשעות מאוחרות של הלילה.
הייתה בך אחריות ומסירות נפש בכל תפקיד שקיבלת על עצמך. הייתה בך צניעות פנימית וחיצונית, ותמיד התייחסת לכל אחד בסבר פנים יפות. כסף היה בשבילך אמצעי לעשות טוב, לא כדי לבנות בית יותר יפה או לקנות רהיטים יקרים. הילדים שלנו זכו ממך לאהבה ללא סייג. הצלחת לרקום יחסים מיוחדים גם עם כל הנכדים. תמיד שמת את הצרכים שלהם לפני הצרכים שלך.
שלושה שבועות אחרי היציאה לפנסיה התגלתה אצלך מחלת סרטן אלימה. בתקופה האחרונה לחייך התפללנו לרפואתך, בני משפחה וחברים, אך לא נענינו. המחלה הכריעה אותך. אין דרך שבה אוכל למלא את החלל הזה. את היית המגדלור והמנטור שלי. לא הייתי יכול להיות מי שאני היום בלי הליווי שלך. ועל כל זה אני אסיר תודה. היית יהלום.
אני בטוח שתמשיכי להיות מליצת יושר בעבורי, בעבור הילדים והנכדים ובעבור כל עם ישראל.
"רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה."
חיים