אמנו היקרה, חנה, נולדה בשם אָננִי רויזנר בפריז. היא נולדה להוריה גולדה לאה לבית שולמן ומאיר בן יוסף רויזנר. הוריה של חנה היגרו לפריז מפולין, ועסקו בפרוונות. נולדו להם חמישה ילדים: פרידה, יוסף - שנפטר לאחר כמה חודשים, חנה, מיכאל ודבורה.
בעת המלחמה הוסתרו חנה, מיכאל ודבורה אצל אנשים זרים. לרוע המזל, בפשיטה שנערכה בביתם בידי המשטרה הצרפתית, נלקחו אביה ואחותה הגדולה פרידה למחנה המעבר דראנסי, ומשם לאושוויץ. שניהם נספו. אמה שרדה, ובתום המלחמה עברו אמא ומיכאל לבית ילדים יהודי בווילז'וויף, פרבר של פריז. דבורה הושמה בבית ילדים אחר. בבית הילדים חיה אמא חיים יהודיים מלאים.
בשנת 1948 חזרה לגור בבית המשפחה עם אמה. היא נרתמה, ועזרה בניהול הבית, ובאותה עת התחילה ללמוד בבית ספר 'יבנה' וללכת לבני עקיבא.
בשנת 1957 עלתה לארץ, ולמדה שנתיים בסמינר למורים בגבעת וושינגטון. בסיום לימודיה היא לימדה עברית במושבי ביכורה את תלמידי כיתות ה'. אמא גרה בשדה אליהו, והלכה יום יום ברגל מהקיבוץ לבית הספר במושבים, בחורף ובקיץ.
אמא ואבא נפגשו בקיבוץ, ובנו שם את ביתם. הם התחתנו בדצמבר 1961, ונולדו להם ארבעה ילדים: רוחמה, דעאל, חנניה ואיתמר. אמא עבדה בעיקר במחסן הבגדים בתפקידי ניהול ובתפירת בגדי טריקו ופוטר. אמא דאגה לכל דבר בבית - לחינוך, לאוכל, לניקיון. תמיד קיבלנו מתנות לימי הולדת, והמסורת נמשכה גם לנכדים, ואח"כ לנינים. היה לה קשר מיוחד עם כל הנכדים, ותמיד היו לה עצות טובות לתת להם.
אמא אהבה ללמוד הכול. תנ"ך, ספרות, עברית... היא גם למדה יידיש באוניברסיטת בר אילן כמה שנים. בעת קליטת עולי בריה"מ היא פתחה את ביתה, אירחה משפחות, ונתנה שיעורים בעברית ובתנ"ך לילדי העולים.
הכנסת האורחים שלה נעשתה בנדיבות רבה - היא אירחה במשך שנים בני נח"ל, אולפניסטים ובנות שירות לאומי, וקיבלה כל אחד במאור פנים. תמיד אפתה כמה עוגות לשבת. אמא נלקחה מאתנו בחטף בליל שבת פרשת תצווה, ואין סוף לגעגועים. אנו בטוחים שהיא שומרת עלינו ועל כל עם ישראל מלמעלה.
ת.נ.צ.ב.ה.
בתה, רוחמה,
וכל בני המשפחה
