נכתב ע"י עין צורים
"כי באדם אאמין" חרט אבא על דלת ביתו הפתוחה לכל אדם.
שורשיו היו נטועים בכפר סבא, בגוש עציון ובעין צורים, ובניין חייו היה תקומת ישראל, אשר לה התמסר רוב זמנו.
הברית שכרת עם הספר, שהיה לו לְרֵעַ ושממנו דלה והשקה הרים, השאירה לנו שפע, והיא תמשיך לפעום בתוכנו.
אבא נולד במושבה כפר סבא לאברהם יצחק ולאסתר ציפורה פייגה (למשפחת ספיר). לימים התחתן סבא בשנית עם בלומה, אשר גידלה את אבינו, והייתה לו לאם. בהמשך זכה אבינו לאחות חנה ז״ל, שהייתה לו לחברה ולבת משפחה כאחד.
בנעוריו למד אבא בישיבת לומז'ה בפתח תקווה, ושם הכיר את הרב שך, והוא אף למד אתו בחברותא. כשהתבגר, הצטרף לגרעין של 'בני עקיבא', ונשלח להכשרה בטירת צבי. בשנת תש"ז (1946) הגיע עם חברי הגרעין להרי גוש עציון.
אבא היה ממקימי עין צורים בגוש ומלוחמיו, ועם נפילת כפר עציון היה בין הנופלים בשבי הירדני למשך תשעה חודשים. באייר תש"ט חזר אבא עם חבריו להקים את עין צורים בבקעת שפיר. אומנם חייו היו בעין צורים, אך לבו נשאר חרוט בגוש...
לימים נישא לאמנו זהבה ז״ל, ובעין צורים הם הקימו את ביתם.
לאחר מלחמת ששת הימים והשיבה לגוש עציון נרתם אבא לסייע לבני כפר עציון בייסוד ביתם מחדש. הוא ראה בכך תשלום חוב לאבות שנפלו בקרב, ושבזמנו הדריכו אותו ואת חבריו בהקמת הקיבוץ.
לימים סייע גם בהקמתו של קיבוץ ראש צורים בגוש, ובייסודה של ישיבת הר עציון באלון שבות.
אבא היה ממייסדי מרכז 'הרצוג' ללימודי יהדות וארץ ישראל בעין צורים, ושם עבד עד ימיו האחרונים. הוא היה איש אדמה, שעבד במגוון גידולי השדה בקיבוץ. תורה ועבודה היו לו לא רק כסיסמה, אלא משנת חייו הלכה למעשה. את חייו הקדיש ללמידה ולהעברת המורשת וההיסטוריה, שהוא חי אותה באופן מוחשי. אבא היה גאה בכך שמדי שבת ובמהלך כל השבוע הוא אירח בביתו קבוצות אזרחים וחיילים. כך העביר את סיפורו האישי השזור בתקומת מדינת ישראל לדורות הבאים.
יהי זכרו ברוך.