איצ'ה נולד בניו יורק להורים שהיגרו מפולין. הוא למד ב"ישיבה קטנה", השתתף במקהלת ילדים, ומגיל צעיר הפך ל"בעל קריאה" מקצועי, וכך מימן לעצמו לימודי סוציולוגיה וחינוך באוניברסיטה. בשנת 1958 נישא לסוזי. איצ'ה וסוזי עלו ארצה לטירת צבי. בתחילת דרכו עבד איצ'ה בענף הפלחה, וראה את עצמו מגשים חלום ציוני. ב-1966 יצאו השניים לשליחות חינוכית מטעם בני עקיבא בניו יורק, ובתקופת מלחמת ששת הימים דאגו לשלוח מכשירי קשר בשביל העובדים בפלחה, וכן סייעו למתנדבים רבים להגיע לארץ ולסייע. בשובם הביאו אתם את סטנלי, אחיו הבכור של איצ'ה, שהיה אדם עם צרכים מיוחדים, והם דאגו לו דאגה פשוטה וישירה, עד סוף ימיו.
איצ'ה מילא תפקידי מפתח בטירת צבי - היה מזכיר פנים, נבחר פעמיים לגזבר, ומילא תפקיד במחלקת החינוך של הקיבוץ הדתי. ב-1981 יצאו סוזי ואיצ'ה עם ילדיהם לשליחות נוספת בארצות הברית, ומשם לשליחות עלומה בברית המועצות. עם שובם עבד איצ'ה ב"טיב", ואחר כך במשך כמה שנים, בסמינר "אורנים" שבטבעון.
איצ'ה היה דעתן ואיש שיחה נעים מאוד. כשהיה מזכיר פנים ניהל את העניינים הלא פשוטים מתוך מחשבה והתחשבות. הוא ידע להקשיב ולעוץ עצה גם מתוך תבונה יהודית. איצ'ה היה איש של עקרונות. בתקופה שבה עסקנו בשינוי אורחות החיים, היה זה איצ'ה שלא נתן להחלטות לעבור ככה סתם. הוא עמד על כך שההחלטות יתקבלו ברוב קולות ניכר, ושתהיה הסכמה על ערכי הליבה של טירת צבי. איצ'ה השכיל לנצל את זמן הפנסיה ללימוד יום יומי עם חברו הטוב קדיש שיבדל"א. איצ'ה ייזכר תמיד כבעל קורא מיוחד ודייקן. תרומתו היתה ניכרת בהתנהלות חיינו הדתיים - כשחשב כי משהו מצריך ביצוע, לקח זאת על עצמו - תפילת מנחה גדולה בחדר האוכל או מניין שני בעבור החברים המבוגרים.. בנם הבכור של איצ'ה וסוזי, מאיר, נפטר בטרם עת ממחלה קשה. תנחומינו לסוזי היקרה, ללאה, לשושנה, לגילה, לחתנים, לנכדות ולנכדים.
יהיה זכרו ברוך.
יזרעאלה כספי (מתוך ההספד)
