אבא אהוב,
"תוכו רצוף אהבה, רצוף אהבה,
לפנים משורת הדין, מנהיג את עולמו
דורש בשלום עמו".
כל שעשית, כל שפעלת היה ממקום של אהבה לעולם, לבני האדם.
למרות מחלתך הקשה והממושכת, דבקת באמונה שיהיה טוב.
היית לרבים עמוד האש ההולך עם ובראש המחנה, מעולם לא ראית עצמך בראש השיירה, אבל כך השיירה ראתה אותך.
כך גם אנחנו, ילדיך, נכדיך וניניך.
עליך נאמר 'האמת והשלום אהבו', שהשלום קודם לכול. זכורות לי אסיפות הקיבוץ, בהן היית מנסח את ההחלטות והפשרות על מפית, בעוד החברים מצפים למוצא פיך.
היית איש העולם הגדול, שזכר תמיד לחזור הביתה, לתורנות בלול או לשמירה בלילה.
סבא וסבתא, מלכה ויחזקאל ז"ל, אחיך יעקב ואחותך מרים שיבדל"א, היו עבורך הליבה, כור ההיתוך שממנו באת, ואליו השתוקקת עד יומך האחרון.
הקשר הזה יהווה עבורנו מצפן לקשר, למחויבות, לאהבה ומסירות בינינו האחים.
אבא שלי,
קשה הייתה עליך הפרידה מחבריך לגרעין ולהקמה ובניית הקיבוץ. איזו חבורה, איזה דור! אני מאמין שבדרך שבניתם כאן קיבוץ לתפארת מדינת ישראל, תדעו לעשות זאת שם במרומים.
זוגיות ואהבה שאין כמותן היו לך ולאמא ז"ל. בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז לכתה, ניסינו להיות שם תמיד בשבילך, ובאהבה גדולה.
לצידנו ואיתנו הייתה סימי היקרה, שטיפלה בך (וגם בנו) באהבה ובחום. תודה מיוחדת לחברי עין צורים על עזרה הדדית, חמלה ואנושיות יוצאות דופן. ובתוך הקשיים והכאבים שליוו אותך בשנים האחרונות, הייתה עדינהל'ה ברוכי, שהיוותה בשבילך ולכולנו עוגן ודוגמה של מסירות ומקצועיות.
תמיד נהגת לומר לי 'מה שלא אמרת בעשר הדקות הראשונות, תוותר. אשר על כן, לא ארחיב על שנים שבהן כיהנת כמזכ"ל הקיבוץ הדתי, שנות עשייה למען יהדות ברית המועצות, פועלך לקליטת עלייה, עבודתך במרכז יעקב הרצוג, בו יזמת והקמת את תוכנית אופק לקליטת עולים צעירים מברית המועצות, ועוד...
אבא, נוח בשלום על משכבך ומסור את אהבתנו לאורית ולאמא, ולהוריך, סבא וסבתא שלנו, מהם ינקת את כל אלה.
שלך באהבה ובגאווה
רז
