אמא יקרה שלנו,
בליל שבת, כדרכם של צדיקים, בשעה של חסד ורחמים נפרדת מהעולם. תשעים ושמונה שנים מלאות באמונה, חינוך ועשייה, בבנייה ביצירה ובמשמעות גדולה, תמו.
היית ציונית בכל נפשך, חווית על בשרך את האנטישמיות באנגליה והקרבת רבות בעלייתך ארצה כאישה צעירה, בודדה ממשפחתך, בתקופה קשה של טרום המדינה. נקשרת לעמק, בנית בו בית. בנית בו חיים. בנית מדינה.
החינוך היה בראש מעיינייך, ידעת להגיע לנפש הילד ולרתום אתו לערכים שבהם האמנת. הובלת את החינוך לעבודה בקיבוץ, לימדת את כל ילדי המשק אחריות מהי, בעזרת חוויות שיצרת עבורם תוך כדי עבודה.
היית חרוצה מאוד, יצירתית ואוטודידקטית, אחרי שהקמת את הדיר והנהגת את "חג הגז" עלה צורך לתת "ראשית הגז לכהן" מהצמר אותו גזזנו מהכבשים בדיר. מכאן התחלת לעבוד עם הצמר ולעבד אותו, להפיק ממנו מילוי לכריות, לטוות ממנו צמר ולצבוע בצבעים טבעיים. גידלת וחקרת את הצמחים שמהם הפיקו צבעים והגעת לצבעים שמצא יגאל ידין במערת בר כוכבא. את כל הטוב הזה ריכזת בספר שהוצאת יחד עם אבא ז"ל.
אמא, הייתה לך יכולת הקשבה מופלאה לדופק החיים של הטבע, הייתה בך רגישות לבעלי החיים, הבחנת בשינויי ההתנהגות וידעת לאבחן כאב או צורך אחר. העברת לנו הבנות את האהבה לפרחים, לבעלי חיים, לנופים ואת החיבור הרגשי לנוף ולאדמה.
הערכת מאוד עמידה פיזית ועמידה ערכית, ודבר זה בא לידי ביטוי בכל אורחות חייך – בציונות, באהבת המולדת, בתעוזה נשית ובאמונה ובביטחון בבורא עולם.
היית סבתא מיוחדת לנכדים שלך, היית גאה בהם מאוד, פינקת אותם והענקת להם חוויות ילדות. המסירות שלך לאבא שלנו נצרבה אצלנו בלב. שנים רבות סעדת אותו באהבה רבה ובמחויבות אין קץ. כמו שאבא היה אומר "אשת חיל מי ימצא? אני כבר מצאתי..."
אמא יקרה, את מצטרפת עכשיו לאבא שלנו ולאסתר אחותנו האהובה. חבקי אותם שם בשבילנו, נוחי בשלום על משכבך, בקשי מהקדוש ברוך הוא שישלח נחמה ורפואה, שלום, שמחות וגאולה לעולמנו.
בתך, נורית פש
