נכתב ע"י שלוחות
נולדת באמריקה לאמא בת ירושלים ולאבא אמריקאי. גדלת בבית ציוני שורשי אשר דיברו בו עברית וחלמו על הרגע המתאים לשוב ארצה. כשהיית בכיתה ה' ולמדת על המלכת שלמה בגיחון, סבתא סיפרה לך בגעגוע על כך שביקרה במקומות אלו עם המורה ישעיהו פרס, אשר הכיר כל סמטה בירושלים. ואתה החלטת אז להיות כמותו.
לפני 65 שנה נישאת לאימא תבדל"א ומיד בתום השבע ברכות, נפרדתם ממשפחותיכם ועליתם ארצה לקיבוץ שלוחות. מניו יורק הסואנת עברתם לאוהל בקיבוץ.
עבדת ברפת, בנוי ובפרדס, ובהמשך עסקת בטיפול ובחינוך בבית הספר המשותף. היית אוטודידקט. קמת כל יום מוקדם בבוקר והתעמקת בכתבי תיאורטיקנים העוסקים בהתפתחות הילד. את השיעורים בבית הספר הפכת לחווייתיים ומקוריים. כל השנים לרגע לא חדלת מלעסוק בירושלים, ומהידע שלך תרמת לכל סביבתך. בשנת 87 יצאת לשבתון ברובע היהודי ומשם המשכת לעוד עשרים שנה של עבודה במדרשת 'ראשית ירושלים', מנהרות הכותל ועוד גופים העוסקים בירושלים. שנים אלו היו אינטנסיביות ופוריות, מאות מדריכים בירושלים הוכשרו על ידך ונהנו מהידע, הרעיונות והיצירתיות בדרכי ההדרכה שהנחלת להם. הבטחת וקיימת - הכרת כל סמטה בירושלים.
היית אינטלקטואל, כתבת מאמרים, חקרת את שורשי המשפחה, היה לך ידע עצום בכל הקשור לארץ ישראל, התעדכנת בכל ממצא ארכיאולוגי. אהבת והערכת אמנות על כל סוגיה ובפרט אמנות יהודית. ספר לא מש מידך עד הימים האחרונים ומה שלמדת או קראת, זכרת.
תמכת כל השנים בהעמדת רב בקיבוץ שלוחות, היית תלמיד המתווכח עם רבו.
צאצאיך זכו לסבא נפלא, המתעניין בחייהם, מצחיק, מספר סיפורים מוכשר. כל אחד מנכדיך ומניניך הרגיש אהוב ושאתה גאה בו ובמעשיו.
הנשמה שלך ודאי שמחה עכשיו ויושבת ברקיע גבוה ומכובד ששמו ירושלים וכל אנשיה, אוהביה, מלמדיה, חולמיה ולוחמיה מימי בית ראשון ושני, מגולי בבל ומשבי ציון, מאנשי היישוב הישן וממקימי החדש, כולם באים עכשיו להקביל את פניך ומלווים אותך בכניסתך לירושלים של מעלה, שכל חייך עסקת בה.
ואנו, בירושלים של מטה, נותרנו יתומים וכואבים.
נוח בשלום על משכבך.
משפחתך ומוקיריך