נכתב ע"י טירת צבי
מלכה אהובה ויקרה,
כל חייך עסקת בחינוך. בגיל צעיר הצטרפת לבני עקיבא, ומהר מאוד הפכת למדריכה, וממדריכה למורה, וממחנכת למנהלת המנווטת ביד רמה את כיתות היסוד.
בקיבוץ כיהנת בוועדות רבות, עד שנתבקשת לקחת על עצמך את התפקיד הקשה של מזכירות פנים. באותה תקופה למדת לתואר שני באוניברסיטת תל אביב, והצלחת לדלג בין עשייה חברתית לניהול הבית וללימוד. תמיד היית צמאת דעת גם כשיצאת לפנסיה, למדת טיפול משפחתי וטיפול זוגי, מעולם לא הפסקת ללמוד. לא החמצת שום שיעור ביהדות ובנושאים חינוכיים.
הידידות בינינו החלה כשהגעתי כמורה לבית הספר בשדה אליהו. את לימדת ביסודי ואני בתיכון, אבל באותם ימים בית הספר היה קטן, וכשתכננו מבצעים גדולים, ישיבות מורים, מסיבות סיום שנה - היינו כל המורים אגודה אחת, ומצאנו את עצמנו מופקדות על פעילויות משותפות. היה כיף לעבוד אתך, את ידעת מתי לומר: מספיק להתלבט, זהו זה. מבצעים!
בשנת 1990, כשנפתח אשנב ליציאת יהודים מרוסיה, ביקש ממני אריה קרול שאצא לשליחות במוסקבה ללמד עברית, ואמר: את יכולה לצרף חברה, היה לי ברור – מלכה פווה. עבור שתינו הייתה זו שליחות מאיימת במקצת, עלומה ומסקרנת. פסגה של עשייה חשובה ומרגשת. הכנו ספר לימוד צעדים ראשונים בעברית וביהדות. למדנו מעט רוסית, הכול היה חדש. העבודה הייתה מאתגרת וקשה.
פגישתנו האחרונה הייתה במסיבת הבר מצוה של נכדך האהוב יגל, זרחת כולך ופניך נהרו משמחה אושר וגאווה על הקריאה הבטוחה הבהירה והיפה שלו. וכמה מרגש היה כשבתום הקריאה הגיע יגל לעזרת נשים, ניגש אל סבתא וחיבק אותה.
זכיתם, וזכתה מלכה שאקורד הסיום היה של אהבה, של יחד, נחת וגאווה.
כל חייך היית מוקפת הערכה וחיבה: משפחה אוהבת, ילדים, חתנים וכלות, נכדים אחות אחיינים, מחותנים, בטי שהפכה לחלק מהמשפחה, חברים לתנועה אוהבים ומעריכים, שכנים נפלאים, מורי ביה"ס שידעו שזכו לניהול מנוסה, גדודי תלמידים אותם הצעדת בבטחה בשבילי הצימאון ללמוד, וחברי טירת צבי שסמכו על שיקול דעתך.
נוחי בשלום על משכבך חברתי האהובה, לצד בעלך האוהב והאהוב.