נכתב ע"י טירת צבי
הניגונים והשירים שלך, אבא, היו שפת הלב שלך והם נשזרו עמוק בתוכנו. לצד כל מילה שאני מבקשת לומר, עולה לו שיר, מתנגנת מנגינה, וזה רך ומלטף את הנפש בשעה זאת של פרידה.
רבים קיבלו ממך כינוי, שנותר בינך לבינם. חרוז, מנגינה או קריצה, עוד דרך משלך לומר לאדם שמולך: אני רואה אותך כפי שאתה.
אבא, התהלכת בעולם מוקיר תודה. הקיבוץ היה לך בית ופה העמקת שורשים, קיבלת על עצמך כל עבודה שהתבקשת לעשות, במסירות עמוקה.
יחד עם אמא יצרתם משפחה חמה ואוהבת. את שפת הלב הורשתם לנו - חיבוק, ליטוף, צחוק ויחד גדול וחם, מרפא, מרומם.
אני נושאת בתוכי את האהבה העמוקה שבה נוצרתי. אהבת הורים עמוקה, איתה אפשר לחצות נהרות גועשים, לטפס לגבהים ולצלול עמוק לכאבים.
אבא, היית איש של חסד ואמת, בוועדת צדקה, בחברה קדישא. את המורשת שלך הענקת לנו בדרכי החיים. חזרת ואמרת לנו: "מצוות יש בשפע, לא צריך לדחוף, רק להתכופף ולהרים מהרצפה".
בשנים האחרונות ליווינו אותך בפרימת החיים העדינה. בכל פעם התבקשנו בתוכנו לוותר על עוד מחווה ממך. אמא הסבירה לכולם שאתה מדבר בחיוכים. אנשים התרגשו שהכרת להם שלום בחיוך... ואז גם זה פסק. ואמא הייתה אומרת לך: "אפילו שאתה לא מחייך אלי בחזרה, אני אוהבת אותך".
בימיך האחרונים השארנו את דלת חדרך פתוחה לרווחה, למשפחה ולחברים שביקשו לבוא ולהיפרד ממך. התבוננתי בשקט, הקשבתי למבטים ופגשתי את הקסם שנוצר במפגש עם עיניך. אני נוצרת בתוכי את הרגעים האלו, רגעי ריפוי עמוקים שהענקת בימיך האחרונים.
אמא אהובה שלנו, אין מילים שיכולות לתאר את המסירות שלך לאבא, את האהבה הגדולה שהענקתם אחד לשני ולכל המשפחה.
אבא, "הלל אומר הווי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות". הענקת לנו פרידה שנעשתה בדרכי שלום ונועם, חוויה שננצור בתוכנו ותיתן לנו כוחות להמשך.
"שים שלום טובה וברכה, חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל עמך".
בתך, חנה