נכתב ע"י ניר עציון
אימא יקרה
היום ערב יום השואה ואנחנו נזכרים בסיפורייך, איך עברה משפחתך את מחנות העבודה באוסטריה, כאשר כמעט כל המשפחה נשארה מלוכדת; איך קרה לכם נס גדול כשבהגיעכם לאושוויץ, משמיים החליטו לשנות את כיוון הרכבת והוּבלתם לאוסטריה; איך בסיומה של המלחמה צעדתם ברגל מאוסטריה להונגריה, מרחק של מאות קילומטרים, וגם שם ניצלתם בנס כאשר אביך, סבא אברהם, הזדהה בסיפור כיסוי כמשפחת פליטים ועלה על משאית של הנאצים הבורחים...
"לתת את הנשמה ואת הלב, לתת כשאתה אוהב" זאת הייתה מנגינת חייך.
אימא שלנו, כל כך אהבת לתת ולשמח אחרים, להעניק מתנות לילדים ולנכדים לפני החגים ובשמחות, ולראות איך כולם מחייכים ומודים. כולך לב אוהב, נותן, מחבק, שר. השירה עבורך הייתה מזור ומרפא. לימים סיפרת שגם בעבודות הכפייה באוסטריה, כשהיית מנסרת עצים להסקה, שרת ללא הפסקה וזה מה שעזר לך לשרוד.
לאימא היה מוסר העבודה בלתי ייאמן. למחרת הגעתה לניר עציון, בגיל 22, התייצבה במטבח להכין ארוחת בוקר, ומאז השכימה כל בוקר לעבודה במשך 57 שנים, עד גיל 79, והתייצבה מול עמדת הטיגון במפעל. אימא ראתה במפעל הארוחות בית שני שלה, אהבה את ההווי המיוחד עם החברים והשכירים. ממנה למדנו וינקנו אמירת שלום לכל אדם, הארת פנים, ראיית האדם בפנימיותו בטוב שבו.
כשאבא חלה, את היית זו שעמדה לצידו, לסעדו, ולספק לו כל הנדרש מתוך סבלנות אין קץ ואהבה גדולה. במשך 13 שנים עשית זאת בהתמדה וכלל לא עלה בדעתך להכניסו למוסד סיעודי. עם זאת השרית בביתנו אווירה טובה, חברית ושמחה ופתחת את ביתנו לכל מי שרצה. וגם הצלחת להגיע כמעט לכל האירועים שלנו ולמלא תפקיד של זוג הורים.
לאחר שאבא, מנוחתו עדן, נפטר, זכית להינשא לסבא אברהם. ה' גמלך כל טוב כשנתן לך עוד 23 שנות נישואים מאושרים.
כך גם זכית להיפרד מהעולם, מחובקת ואהובה בשלווה וברגיעה.
אוהבים אותך ומתפללים עבורך.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.
ילדיך אביגדור, רחל ודני