נכתב ע"י שלוחות
דבורל'ה למשפחת הברמן נולדה וגדלה באזור הגבול שבין צ'כוסלובקיה והונגריה, בעיר אושהורוט. בגיל שלוש התייתמה מאמה שהותירה 11 ילדים. כשהחלו העננים להחשיך מעל שמי אירופה, אחותה צילה ז"ל, שחיה בישראל, שלחה למשפחה סרטיפיקט אחד שהצליחה להשיג. המשפחה ערכה ישיבה והוחלט שדבורל'ה, בת ה-14, תקבל את הסרטיפיקט. וכך, במסע שהיום ייחשב דמיוני, אם לא בדיוני, לבושה בשמלת שבת לבנה ואוחזת בידה מזוודה קטנה, נסעה נערה צעירה ברכבות ובמעבורת לארץ ישראל המנדטורית.
דבורל'ה פגשה את אשר. הם התחתנו ובנו בקיבוץ שלוחות – שנמנו עם מקימיו – משפחה גדולה לתפארת. לפני כעשר שנים הלך מאיתנו אשר ז"ל, ואחיה של דבורל'ה, אפרים, נפטר לאחר כמה שנים.
דבורל'ה הלכה מאיתנו בשבת פרשת קרח. בשולחן השבת למדנו שעבודת השם צריכה להיות כמו סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. מצד אחד לשאוף להתקרב אל בורא העולם, ומצד שני לעמוד על קרקע איתנה. ובתווך, לעלות במדרגות הסולם, מדרגה אחר מדרגה, בלא דילוג ובלא קפיצה, ולעשות את התפקיד שהועיד לנו הבורא. אנחנו יכולים להעיד עלייך שכך היית. ממגורים בשוחות שחפרתם כדי להתגונן מצליפות הערבים, בחום היוקד עד מאוד של עמק המעיינות, להקמת קיבוץ לתפארת, ירוק ובטוח. משרידי השואה ליישוב הארץ שלנו, משגשגת ופורחת, דרך הקמת משפחה גדולה: בנים ובנות, חתנים וכלות, נכדים ונכדות, נינים ונינות, ואף חימש וחימשית!
אנו נזכור תמיד את הכנסת האורחים הנדיבה שלך ואת הריחות הנפלאים שהיו בבית בסופי שבוע. כל אחד ואחת מהילדים ומהנכדים זכה לקבל את אשר אהב מהעוגות והעוגיות מעשי ידייך הברוכות.
לא בחלת בעבודה קשה ומפרכת במטבח ובמחסן הבגדים, כי הכלל היה חשוב.
לאורך שנים רבות התארחו בביתכם מאומצים רבים מההכשרה וגרעיני הנח"ל, והרגישו כאילו בביתם הטבעי. הפכת את העולם הזה למקום טוב יותר עבור אנשים רבים, וכעת, כשאת אינך, כולנו איבדנו דמות מופת שהייתה מורה לחיים.
נוחי בשלום על משכבך כי ממש ממש מגיע לך והקב"ה ייתן חסדך.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
המשפחה