נכתב ע"י משואות יצחק
אמא, נולדת במונקאץ' שבצ'כסלובקיה למשפחה חסידית משכילה. הייתה לך ילדות שמחה, תמימה ומאושרת, עד שהגיע הצורר הנאצי. אביך נלקח לצבא ההונגרי ולא שב. בגיל 16 גורשת לאושוויץ, שם הופרדת ממשפחתך.
בדרכך האופטימית, קיבלת החלטה להסתכל קדימה. השריתם בבית אווירת שמחה, הכרת התודה. רק לאחר שנים רבות, בעיקר עם יציאת הנכדים למסעות לפולין, פתחת צוהר קטן לתיאורי העבר.
בסיום המלחמה ואת רק בת 18, הגעת למחנה העקורים בגרמניה והצטרפת לקבוצת 'אחדות ב'' של בני עקיבא, שהכינה עצמה להקמת קיבוץ בארץ ישראל ברוח תורה ועבודה. שם הכרת את אבא, אביגדור ז"ל. שבועיים לפני כ"ט בנובמבר הגעתם לישראל במסגרת 'עלייה ד''. בכל יום עצמאות אמרת: "זה היום המשמח והמרגש ביותר עבורי".
רציתם להקים יישוב חדש וחיכיתם להחלטת מוסדות הקיבוץ הדתי. עם פרוץ מלחמת השחרור נשלחתם לכמה חודשים לסייע בשדה אליהו. משם עברתם לבסיס אימונים של הפלמ"ח והפכתם ללוחמים גאים המחזיקים נשק! לבסוף נשלחתם להילחם בבארות יצחק שבנגב.
לאחר המלחמה נישאתם בבארות יצחק ומשם, בהנחיית הקיבוץ הדתי, חברתם לחברי כפר עציון ועליתם לניר עציון. ב־1952 עברתם עם חברים נוספים מקבוצת 'אחדות' למשואות יצחק, שם מצאתם את מקומכם.
ניהלת שנים רבות את הספרייה האזורית במרכז שפירא, כיהנת בוועדות שונות: תרבות, חינוך, ובעיקר, בוועדת ספורט וטיולים. ועם התבגרות הדור ייסדת עם צבי דיין ז"ל את "טיול מסוג אחר" – לדור המבוגרים.
אמא, אהבת ללמוד ולהתעשר בידע עד יומך האחרון. השתתפת בלימודים במרכז הרצוג, בהרצאות במסגרת 'מפגשים', בשיעורים של הרב נהוראי. ברוחך נותרת צעירה, רעננה, סקרנית.
הסתובבת עם הקלנועית ברחבי המשק כדי "להיות בעניינים". לפני כל הצבעה ביררת עד שקיבלת החלטה מושכלת.
מקור הנחמה הגדול שלך היה משפחתך. ב"ה ילדייך, נכדייך ונינייך זכו להיות סביבך.
אמא ידעה מאוד להעריך את הטיפול והדאגה למבוגרים במשק. והודתה לקב"ה שהגיעה למשואות.
נוחי על משכבך בשלום אמא. היי מליצת יושר על משפחתנו ועל עם ישראל שכה אהבת.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים