נכתב ע"י משואות יצחק
מאיר נולד בגיילנקירכן שבמערב גרמניה. הבן השני והצעיר במשפחה מודרנית.
ב־1936 עזבה המשפחה את ביתה, והחלה לנדוד. תחילה לעיר הקרובה אאכן, ואחר כך לבלגיה ולצרפת.
בצרפת הופרדו שני האחים מהוריהם, ואומצו על ידי ארגון אוז''ה, להצלת ילדים בצרפת. ב־1943 הוברחו לשווייץ וכך ניצלו.
ההורים נעלמו, ורק שנים רבות מאוחר יותר, התברר כי נספו באושוויץ.
מאיר הגיע לשווייץ, ועבד כשוליה בקונדיטוריה במשך כשנתיים.
הוא עלה לארץ בראש השנה תש"ה (1945) עם אחיו יששכר, לאחר שש שנות נדודים באירופה הבוערת. האחים הגיעו למקווה ישראל, לקבוצת יבנה ומשם לירושלים.
מאיר למד כשנתיים בישיבת קול תורה, ואז עבר ללמוד ב'סמינר למדריכים', בראשות הרב שמשון רוזנטל בבית וגן. שם למד את יסודות ההוראה וההדרכה, ושם גם פגש את חנה (לבית שנברגר) ע''ה, חברת משואות יצחק, אותה נשא לאישה בסופה של אותה שנה.
לאחר שירות החובה בצה''ל, ומספר שנים כמדריכים לילדי עליית הנוער במקומות שונים, החליטו חנה ומאיר לחזור למשואות יצחק, במקומה החדש באזור שפיר.
במשואות יצחק עבד מאיר בחקלאות ואחר כך בהוראה, בבית הספר היסודי האזורי 'שפיר'.
לקראת גיל 45 החליט מאיר לשלב עיסוק נוסף, והחל ללמוד כתיבת סת"ם.
במשך כחמישים שנה הוא כתב שמונה ספרי תורה, וכן תפילין לכל ילדי משואות יצחק, ומזוזות רבות, מגילות וכתובות.
לקראת גיל 90, מאיר סיים כתיבת ספר תורה נוסף לקהילת משואות יצחק, כשליח של הקהילה כולה.
השילוב המיוחד של בקיאות בכתיבת סת"ם עם נפש האומן ויכולת ההוראה, באו לידי ביטוי בכתיבה מיוחדת ויפה.
מאיר מהווה דוגמה ומופת, כנער ששרד את התופת של מלחמת העולם השנייה, איבד את משפחתו וביתו, והגיע לארץ ישראל, בה בנה את זהותו מחדש, הקים משפחה גדולה, ורתם את יכולותיו וכישוריו לטובת הקהילה בה הוא חי קרוב לשבעים שנה.
למאיר וחנה זכרם לברכה, שלושה ילדים, נכדים רבים, נינים וחימשים.
תנצב"ה
יהודה אורן, לאה שלם, ושלומית קלוש ומשפחותיהם, ובית משואות יצחק