נכתב ע"י שלוחות
אמא אהובה
נולדת בהולנד בעיצומה של מלחמת העולם. בהיותך כמעט בת שלוש, נמסרת על ידי הורייך, נתן ואלישבע דסברג, ובעזרת המחתרת ההולנדית, למסתור באמסטרדם. ליום הולדתך אמך ביקשה מפעילת המחתרת אנס ואן דם להביא לך למסתור בובה למתנה. כשאנס הגיעה, נודע לה שחיילים גרמנים זיהו אותך כילדה יהודייה ואמרו שיבואו לקחתך.
אנס גייסה מיד שני בחורים שהתחפשו לגרמנים, ולמחרת פרצו לפנסיון וחטפו אותך למקום מבטחים. על מעשה זה הם הוכרו כחסידי אומות העולם.
הגעת לביתם של טרוקה ולי נאבן שגם הם הוכרו כחסידי אומות עולם, שם נשארת עד סוף המלחמה, אז חזרת לחיק משפחתך אשר שרדה כולה, מלבד אחותך שושנה, ולעוד כשלושים ילדים יתומים שאומצו על ידי הורייך בבית הילדים שפתחו בהילוורסם.
בגיל שמונה, כמה חודשים לאחר קום המדינה, עלית עם משפחתך לארץ.
בגיל ארבע עשרה הגעת לחברת הנוער בקיבוץ שלוחות, התגייסת לגרעין נח"ל, ואחרי הצבא הקמת את ביתך בשלוחות עם אבא יבל"א ונולדו לכם שישה ילדים, 18 נכדים ו 12 נינים, כשהאחרונה נולדה כשעתיים אחרי שנפרדנו ממך בבית העלמין.
היית סמל לחריצות, למסירות ולדוגמה אישית, והכול בצניעות ובלב רחב. מילאת תפקידים משמעותיים בקיבוץ ובשלושים השנים האחרונות ניהלת בהצלחה ובמסירות את לול האפרוחים של ההודים, עד ליום שבו התגלתה המחלה.
עשית כל כך הרבה טוב בעולם הזה - התנדבת ב'מתמיד', בבית אבות בבית שאן, בגלגלי אהבה למען ילדי בי"ח אלין, בשומר החדש ביחד עם אבא, והכול בשקט האופייני לך. קיימת הלכה למעשה את הפסוק מפרקי אבות – "אמור מעט ועשה הרבה".
עבודות הרקמה שלך פזורות ברחבי הארץ - ברכות הבית, נרתיקים לטליתות ותפילין, מעילים לספרי התורה ופרוכות שמקשטים את ארונות הקודש בכמה בתי כנסת.
לפני כשנתיים, כאשר חלית, קיבלת בהשלמה האופיינית לך את העובדה שנזקקת לעזרה כה רבה בחיי היום יום ואפשרת לאבא ולנו לטפל בך ולהשיב לך מעט ממה שהענקת לנו כל השנים.
נוחי בשלום על משכבך אמא יקרה.
יהי זכרך ברוך
בנותייך - עדנה שריר ודיצה רותם לב