נכתב ע"י שלוחות
"אשת חיל מי ימצא... אישה יראת ד' היא תתהלל".
מאור פנים, לב טוב, עין טובה ואהבה ללא גבול למשפחתך ולכל הסובבים אותך - אלו הדברים שהקרנת כל חייך.
נולדת בכפר קומלוש בסלובקיה. בת בכורה להורייך חיה ודויד כץ, ונכדה אהובה. אחרייך נולדו אחיך ישראל-צבי, ואחיותייך פייגה-ציפורה, אסתר ודבורה. הייתה לך ילדות יפה בחווה חקלאית, משפחה אוהבת וחברות טובות. אבא תמיד דאג לומר לכם לא להתבלט יותר מדי בחברת הגויים. ליבו לא ניבא לו טובות.
בשנה האחרונה למלחמת העולם השנייה נלקחת עם כל משפחתך לאושוויץ.
הופרדת ממשפחתך. הם נרצחו ואת נשארת במחנה.
מאושוויץ הועברת להמבורג לעבודות פרך, ומשם לברגן בלזן שבו שרדת עד סוף המלחמה.
בחסות מוסדות עליית הנוער הועברת להחלמה בשבדיה ועלית ארצה בינואר 1947 על אוניית המעפילים "אולואה", ששמה הוסב ל"חיים ארלוזורוב" במבצע שאורגן על ידי לובה אליאב. גם כשהגעת לארץ לא תמו התלאות וגורשתם לקפריסין למשך שנה.
יחד עמך היו חברותייך רחל קין תבדל"א, ברכה גורן ז"ל, פנינה ריטמן ז"ל, רחל סימון ז"ל - קראו לכן "השבדיות". כולכן הצטרפתן לגרעין שלוחות בפרדס חנה, ולאחר מכן הקמתם לתפארת את קיבוץ שלוחות בעמק בית שאן.
בפרדס חנה הכרת את שלמה ז"ל, אשר עבדת עמו במכבסה, ונישאתם בשלוחות בשנת תש"י 1950.
מספר שנים עבדת במכבסה ולאחר מכן עבדת כמטפלת במערכת החינוך הקיבוצית.
ילדים רבים – שהיום הם כבר סבים לנכדים – זוכרים לטובה את המטפלת האהובה.
מרים, היית אישה צדיקה, נוחה לבריות, צנועה, מסתפקת במועט ודיסקרטית. מיעטת בדיבור, אך כשהיה לך חשוב, ידעת לומר את הדברים בנחישות ובכבוד. אהבת מלאכת יד, רקמה ואפייה.
שמחת להשתתף בפעילויות התרבות של הקיבוץ, ועל כך מעידות התמונות שבאלבום.
היית נאמנה לאידאולוגיה הקיבוצית ולאחר ההחלטה על השינויים באורח החיים הקיבוצי בחרת להישאר בקבוצת החברים השיתופיים.
מרים,
מאור פנים, לב טוב וחם, עין טובה ואהבה ללא גבול עד רגעייך האחרונים.
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.
שמואל ברלוביץ