נכתב ע"י שלוחות
פעמים רבות עלתה במוחי המחשבה מי הוא ציוני אמיתי. לעיתים תכופות יותר עלתה השאלה הזאת, בכל מיני מפגשים בהיות משפחתי ואני בשליחות בניו יורק.
ותאמינו לי: כל פעם ראיתי בעיני רוחי את יצחק ומשפחתו.
יצחק נולד בשנת 1940 בעיר קייפטאון בדרום אפריקה. את רוב חייו הבוגרים הוא גר עם הניה והמשפחה בעיר מגוריה. בגיל 19 הוא קיבל תעודת עורך דין.
מאז ועד עלותו ארצה הוא עסק במקצוע זה בחו"ל.
אינני יכול לשכוח את הסרטון שיצחק הראה לי על חיי המשפחה שם, עם כל הנוחיות הרבה שהתאפשרה להם במדינה זאת. ועל אף זאת ולמרות הכל, משפחת מובסוביץ עלתה ארצה עם ארבעה ילדים לפני 45 שנה כשיצחק היה בגיל 38.
במבט לאחור, כשרואים את הצלחתו הרבה של יצחק כעורך דין כאן בישראל, אין ספק שאדם בגילו ובניסיון שצבר במשך כ 20 שנה, היה אמור להמשיך ולעסוק במקצוע שרכש ועבד בדרום אפריקה.
יצחק עמד על כך שעל אף גילו המתקדם לעבודת כפיים, הוא הגיע לארץ במטרה לעבוד את אדמתה ללא מרכאות!
הוא נכנס לעבוד בגידולי השדה במשך מספר שנים. הוא השתלב במהירות על אף העבודה הקשה ואף ניהל את ענף המים ברבות הימים. הוא היה גאה בכך שהוא וצוותו הצליחו לגרור למעלה ממאה קווי השקיה ביום.
יצחק היה איש שיחה מאד נעים וכל פעם שפגשתיו היה מאושר שניתנה לו הזכות לעבוד את אדמת הקודש.
אולם כשיש אדם כמו יצחק, לא נותנים לכישוריו לנוח והוא נקרא לדגל מספר פעמים בשלוחות לתפקידים מרכזיים. ולא רק זאת, אלא כל פעם כשפנו - הוא נענה בחיוב על אף הקושי שידע שיש בתפקיד שמוצע לו. הוא התבקש לקחת על עצמו פעם שניה ריכוז משק, למרות שהכיר מכהונה קודמת את הקשיים הרבים שיש להתמודד איתם, במיוחד לאור המצב הכלכלי של שלוחות. יצחק אמר לי בחפיפה שהייתה לי איתו לתפקיד, שהוא לא רואה את הנושאים העומדים על הפרק כבעיות אלא כאתגרים.
משפחת מובסוביץ איבדה את היקר מכל - את הבן רון לאחר מחלה קשה. אולם הם החליטו שעם האבל הכבד שלא מרפה, להמשיך ולנהל שגרת חיים לטובת המשפחה.
במסגרת תפקידי כמנהל הישיבה, נפגשתי עם לא מעט אנשים שנעזרו ביצחק כעורך דין וכל פעם היו מציינים בפני את מקצועיותו הרבה ואת סבר פניו היפות שתמיד קיבל אותם.
הם לא שכחו לציין בפני את סבלנותו הרבה שבאה לידי ביטוי בהסבר המקיף שהוא נתן להם בעניין הנדון ואם משהו לא היה מובן, היה חוזר ומסביר כאילו זאת פעם ראשונה שהוא עושה זאת.
יצחק המשיך לעבוד במקצועו גם כשהיה חולה ואף הביא את החותמת שלו הביתה, על מנת שיוכל להמשיך ולשרת את אלו הזקוקים לו.
לפני שבועיים נולד הנין הראשון לבית מובסוביץ.
יצחק כל כך חיכה ללידה הזאת וזה נתן לו את הכוח להמשיך על אף הסבל הרב שהיה מנת חלקו בתקופה האחרונה. לפני כשבוע נערכה הברית ולאחר שיצחק ששמע בהתרגשות את שם הנין הראשון שלו - רום, תשו כוחותיו.
בתחילת פרשת "חקת" שקראנו בשבת האחרונה מסופר על פרה אדומה שהיא במסגרת: "חוקה חקקתי, גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי" ולא מובן כיצד היא מטהרת מי שבא במגע עם מת. הפרשנים מסבירים שחוקה היא מלשון חקוק, כדוגמת מי שחקק על אבן והדבר לא סר ממנה לעומת כתיבה שאפשר למחוק.
כך אתה יצחק יקר שלנו, תישאר חקוק על ליבנו לעולמים.
תנחומינו הכנים לאשתך הניה, לשון, ארי ובינה ולמשפחה המורחבת כולה.
תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים ושיערבו לך רגבי אדמת שלוחות כמו שאתה אהבת אותם עד מאד.
מוטי תורן