מתוך דברים שאמרה הרבנית מיכל נגן, ראש המכינה, בטקס קבלת הפרס
יום שבו אני מקבלת את פרס בגין בשם מכינת צהלי, הוא עבורי יום חג. זוהי עדות לכך שלחינוך יש עדיין כוח לשנות את העולם; שניתן לבצע מהפכות שקטות בדרכי שלום; שרוחות חדשות נושבות בחברה שלנו, רוחות טובות של שינוי ושל תקווה.
כשהרעיון להקמת צהלי היה עוד בחיתוליו: הצבא כבר החל לפתוח את שורותיו לנשים בתפקידים מגוונים יותר ויותר, אבל החברה הדתית המשיכה להסליל את מסיימות כיתה יב אל השירות הלאומי, או לשירות במסגרת הגרעינים בצבא.
כשצהלי קמה היא ציירה דמות נשית יהודית־ישראלית־ציונית חדשה: דמות של אישה חזקה ואיתנה, בעלת עמוד שדרה יציב, המסוגלת לקבל החלטה ולעמוד בה, לא נבהלת מהתנגדויות ויודעת לייצר חברויות, משכילה ומחוברת לעם ולארץ, עקבית בערכיה ובאמונתה בדרך ה' מתוך בחירה חופשית ומודעת.
לידתה של דמות אישה צעירה זו הצריכה אותנו לתת תשובות חדשות לארבע שאלות יסוד:
א. מי קובע עבור הנערות שלנו מהי הדרך שבה עליהן ללכת?
תשובתנו: הן עצמן, בהחלטה שתגיע מבפנים ומלמטה ולא מבחוץ ומגבוה.
ב. מהי דמות האישה הדתית־לאומית הרצויה במדינת ישראל כיום?
תשובתנו: אישה שהיא שותפה מלאה במרחב הציבורי, לוקחת אחריות על דמותה של החברה הישראלית, משכילה ואיתנה, מצוידת בידע המאפשר לה לבחור את דרכה בתוך העולם החילוני בלי להיפרד מערכיה ואמונתה הדתית־לאומית. יודעת שהיא חוליה בשרשרת הדורות של עם ישראל ומסוגלת להתקדם מתוך מפגש ושיחה עם שאר שותפיה בחברה הישראלית. ועם כל זאת אשת משפחה, רעיה ואם הדוברת את שפת בית המדרש ויונקת את עוצמותיה מהתורה ולימודה.
ג. מהי דמותה הרצויה של החברה הישראלית?
תשובתנו: פחות נהנתנית והישגית ויותר מסוגלת לדבר את הפערים שבין הקבוצות בתוכה. דור צעיר שיוביל כיוון כזה צומח תחת ידינו, והוא מוכן ומסוגל לקחת את האחריות על כתפיו - כי אין לנו מנהיגות אחרת.
ד. למי יש מקום בבית המדרש?
תשובתנו: לכל נער ונערה. בית המדרש פותח את שעריו בפני כולן והן מגיעות ללמוד, לשאול, לחצוב בתוכן גישה למקור המים המפכּים שממנו מתבררת ונוצרת נשמת אפו של העם היהודי.
תכנית הלימודים לבנות צהלי מעוררת שאלות ומחשבות, מטלטלת, מאתגרת ועמוסה התנסויות וטיפוח יכולות של ניהול ארגון, הובלת אנשים ופיקוד. היא מחנכת להשתייכות לקהילה רב־גילית ורב־דורית של נערות ונשים, בכללן גם דמויות מופת כמו זו של תמר אריאל עליה השלום, שהמכינה קרויה על שמה.
בדרך נאלצנו להבקיע כמה קירות ותקרות – ולא כולן מזכוכית. אך הבשורה מתפשטת, ועד היום צהלי מאתגרת את הציבור הדתי ומצליחה להרחיב את מעגלי הנשים המגיעות לבית המדרש ללמוד, המסיימות כיתה יב ומתעניינות בשירות בצה"ל. ומאידך גיסא, צהלי גם מאתגרת את צה"ל ומפקדיו, בדרישותיה לתת מענה ראוי לשילוב נשים במערכות השונות, מענה המותאם לצורכי החייל והחיילת הדתיים.
צהלי היא כיום תנועה חברתית איתנה ששגרירותיה נמצאות בכל מקום בצבא - בבור בחיל האוויר, בפיקוד על ביה"ס לדוברות, בענף נפגעים וב־8200; מול מסכי התצפיתניות בחטמ"ר יהודה ובאימוני המפקדות של פיקוד העורף, באג"מ בסוללה ברמת הגולן ובהגנה האווירית על הכור בדימונה; בגבול מצרים, בבית הספר למ"כים, על הסטיל מול חופי עזה, במשרד משא"ן מילואים בעופר ובמרפאה בצאלים. היא נמצאת בכל מקום בו תמצאו נשים בצה"ל.
ובכל בסיס או מפקדה שבהם היא נמצאת, היא פוקדת את בתי הכנסת הצבאיים, שרק לאחרונה העמידו בהם עזרת נשים, וכן ברבנות הצבאית במדור המלווה חיילות דתיות. בכל מקום שבו הן נדרשות - הן שם, והן מביאות איתן רוח של מפגש ועשייה, של נתינה ותרומה, של חיבור ניגודים ואיחוד הפכים. רוח נשית יהודית ואסרטיבית.
אסיים בדמותו של מנחם בגין עליו השלום, שעל שמו ניתן הפרס - מופת לאדם שהיה מחובר עמוק כל כך לשורשיו ולערכיו, ושהיה מסוגל לזהות הזדמנויות והתפתחויות היסטוריות ולנוע בחופשיות בהחלטותיו. הוא ידע שבכך הוא שומר על זהותו וערכיו של העם היהודי ומכשיר אותו לקראת עידן חדש.
מי ייתן והדורות הבאים יעידו שגם בצהלי זכינו לעשות ככה בדיוק.
אבינו שבשמיים, גלוי וידוע לפניך, שלא בשבילי ובשביל בית אבא עשיתי, אלא בשביל שמך הגדול והקדוש שנקרא עלינו.
תודה לכולכם.
מכינת צהלי ע"ש תמר אריאל הוקמה בשנת תשס"ז (2006) על ידי תנועת הקיבוץ הדתי ביוזמת מרכז יעקב הרצוג. שמה נגזר מהפסוק: "צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו ב, ו).
המכינה הוקמה במטרה ללוות מקרוב בוגרות אולפנה ותיכונים דתיים שבוחרות לשרת בצה"ל, ומעוניינות להכשיר עצמן לקראת שירות משמעותי בצבא. המכינה מאפשרת להן להתחזק ולגבש את עולמן האמוני־דתי וגם להכיר מקרוב את החברה הישראלית, לחיות חיי קבוצה, להתנסות באתגרים קבוצתיים, ולבחור בצורה מושכלת ותוך ליווי קרוב תפקיד המתאים להן בצבא.
למכינה הפועלת בעין צורים ומשואות יצחק מגיעות מדי שנה כמאה נערות מסיימות י"ב, הדוחות את גיוסן לצה"ל בשנה. יום הלימודים מוקדש ברובו ללימודי קודש, ובחלקו לשיעורים בנושאי היסטוריה של ארץ ישראל, מדינת ישראל וחוגים. ארבע פעמים בשנה הן יוצאות לסדרות שטח ברחבי הארץ, כדי להבין לעומק קונפליקטים של החברה הישראלית. חיי המכינה כוללים לקיחת אחריות, קבלת משימות וביצוען, התנדבות וחיי קבוצה. דגש מרכזי ניתן על גיבוש הקבוצה, על פיתוח מיומנויות תקשורת בין־אישית, על בניית זהות ועל תרומה לחברה.
המכינה מורכבת משתי קבוצות הפועלות זו לצד זו, בראשותן של תפארת ויגלר ועדי בלוט. נוסף על כך הוקמה תחת חסותה של צהלי בשנת 2017 מדרשת 'רוני', בראשות הרבנית זיוית ברלינר, המיועדת לבנות דתיות המעוניינות להתגייס לצבא במסגרת גרעין.
המכינה מכשירה את החניכות לעמוד הדרישות הכושר הקרבי של צה"ל ומכירה להן את המערכת הצבאית, בביקור בבסיסים והיכרות עם תפקידים שונים של חיילות דתיות בצה"ל. בשיתוף פעולה עם מיט"ב, מוצאת כל חניכה את התפקיד המתאים לה בצבא, ואכן, עד היום השתלבו הבוגרות בתפקידים מגוונים: מדריכות חיל שריון, מורות חיילות, מש"קיות ת"ש, מפק"ציות ומש"קיות הוראה בחיל חינוך, משקיות נפגעים, דובר צה"ל, וחיל המודיעין.
במהלך השירות מתקיימים במכינה ימי עיון ושבתות לחיילות, וכן פועלת גם תוכנית לימוד לבוגרות צבא.
