כשאנו עומדים לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, עולים בראשי כל אלה שהכרתי ומסרו נפשם במערכות ישראל, מאנצו סרני ז"ל שהיה ידיד משפחתנו, אשר צנח במלחמת העולם מעבר לקווי האויב ולא שב, עבור לנערים ששירתו עמי בנח"ל וכאלה שגדלו בקיבוצי: אריק רון ז"ל, יהודה וייס ז"ל, יאיר פרוכטר ז"ל, אמיתי יקותיאל ז"ל, עזרא אשר ז"ל מתקומה, בן כיתתה של בתי, ועוד רבים שהכרתי. על לוח לבי חקוק שמו של בני הבכור נתן עברון ז"ל כבר למעלה משלושים וחמש שנים, מאז מבצע ליטאני. אנו, ההורים ומשפחותינו, נותרנו לזכור ולכאוב. מה קורה לנו, השכולים, לאורך השנים?
"אני זוכרת אחד בשם השק וינצלברג, ואחד יוסף הוכמן, ואחד שכולם קראו לו אלן. כשהם היו ברודגס עוד הגיעו מדי פעם לבקר אותנו בכפר סבא, אבל אחרי שעלו לטירת צבי זה כבר היה מסובך". במילים אלה ניסתה סבתי לשכנע אותי שהכשרת הבח"ד בקיל, עיר הולדתה, איננה פרי דמיונה. בצנרוד, רודגס, גרינגסהוף, שטקלסדורף - על הכשרות אלה שמעו רבים, אך אנשים נוספים ששמעו על הכשרה בקיל חיפשתי ולא מצאתי. עם השמות האלה פניתי לכרטסת המודרנית - גוגל. איתרתי קרובים של יוסף הוכמן ז"ל והתברר לי שהוא אמנם היה גר בקיל, אך עשה הכשרה בדנמרק. מלוי גבעון, בנו של צבי גבעון ז"ל (הוא השק וינצלברג), שמעתי דברים דומים. נשאר לי רק אלן. איך מוצאים אחד בשם אלן בעולם כולו? החלטתי להתחיל
שוב מטירת צבי. הקלדתי בגוגל "אלן טירת צבי" ולהפתעתי, התעלומה נפתרה מהר יותר משנוצרה. באתר הבית של קיבוץ טירת צבי, בדף ההנצחה של משה חורין ז"ל, נכתב במפורש "כולם הכירוהו בשם: אלן". משם היתה הדרך קצרה לבנו, מיכה, שהעשיר את ארכיון בית העדות בשלל תמונות מהכשרת הבח"ד שלא זכתה לפרסום - ההכשרה בקיל.
