בין פסח ליום העצמאות, ליוותה קבוצת יבנה למנוחת עולמים את קלרה הרטום, חברת הקבוצה הוותיקה. בכך נסגר פרק
הגרעין האיטלקי של יבנה. "האיטלקים" היוו חבורה מיוחדת ומלוכדת בתוך יבנה הקטנה של שנות הארבעים ואילך. יהודית זמוש (אקרט) הייתה. אחריה הגיעו עליזה1937 הסנונית הראשונה שהגיעה בשנת כהן, ברטי אקרט וגדליה דיטור, אליהם הצטרפו תוך זמן קצר רעיותיהם, האחיות שרה ועדה. כמו חבריהם יוצאי גרמניה, עברו חלק מחברי הגרעין את שנות מלחמת העולם השנייה בניתוק ממשפחותיהם בניכר, בחוסר ידיעה ובדאגה עמוקה. קלרה לוי הגיעה בתוך שנות המלחמה. בתום המלחמה הצטרפה אליה חולדה קמפניינו, אוד מוצל מאש. אחריהן באו גם קלרה ויוסף הרטום, וישעיה כהן. כולם היו צעירים שתפיסת עולמם עוצבה בקהילות היהודיות הקטנות של טרום-מלחמה, ועל ידי התנועה הציונית באיטליה בתקופה זו.
כבר מראשית דרכו של האינטרנט, רבנים, מנהיגים ואנשי רוח נחלקו ונקרעו בעמדותיהם לגבי השימוש בו. עד היום הגישות בציבור האורתודוכסי מגוונות: החל מכנסים נגד "פגעי הטכנולוגיה" וחרמות על בעלי טלפונים סלולריים חכמים, דרך תוכנות סינון שונות ו"טלפונים כשרים", ועד לשימוש תורני באינטרנט להעברת שיעורים. מול אלו שזעקו "חדש אסור מן התורה", וביקשו למנוע או לצמצם חדירה של טכנולוגיות חדשות לתוך החברה הדתית, יש כאלו שביקשו לרתום את הטכנולוגיה להפצת תורה, לתקשורת עם רבנים ולקשר עם קהילות יהודיות בתפוצות.