עמודים 780 - תשרי תשע"ז

כשאינדיאנים לומדים לשחק כדורגל

כשאינדיאנים לומדים לשחק כדורגל
הזמנה לחשיבה מחוץ לקופסה לקראת הימים הנוראים

 

יכול להיות שיש איזה יהודי, אחד ולא יותר, שבתוך-תוכו אין לו באמת מושג מה הקטע של ראש השנה ויום הכיפורים? הוא זוכר מה עושים, איך הכול צריך להיראות, אבל הוא לא יודע באמת מה להרגיש, וגם לאן כל זה אמור ללכת... השנים שלו חולפות בלי שהימים המיוחדים האלה באמת מזיזים בהן משהו לטווח הארוך. הוא קצת מבולבל. ראש השנה הוא יום של דין, אבל יש את הקטע של הדבש וכל זה, ובכלל גם אוכלים טוב... ואז יום הכיפורים - זה אמנם יום יותר כבד, צמים, מתפללים, אבל הוא לא יום של דין, או שכן. אולי בעצם הוא יום של כפרה. בפנים לא תמיד קל לו להתגייס לרגשי אשמה פנימיים, כי תכל'ס הוא לא כזה אדם מושחת. הוא גם זוכר שפעם שמע שיום הכיפורים הוא יום שמח. בקיצור, לא ברור.

 

הנה יום הדין
הרהורים על קיום נצחי ביקום זמני

 

כל ילד בגן יודע לשיר את המילים "ואחרי ככלות הכול, לבדו ימלוך נורא". מעטים מודעים למשמעות המילולית: אחרי שכל
הנברא יכלה ויפסיק להתקיים, עדיין מלכות ה' תהיה קיימת. האם אכן הכול יכלה? לדעת המדענים, אין ספק שכן. אנרגיית השמש תיגמר, וכמוה האנרגיה של הכוכבים, ובתהליך ארוך ועקבי יתפשט היקום ויתדלדל עד שכבר לא תהיה עילה פיסיקלית לשום התרחשות. התהליך הקוסמי החד-כיווני הזה נובע מחוקי הטבע, ומבוסס על הצטברות מסקנות מתצפיות רבות, הן במרכיבים הזעירים ביותר של היקום, הן במבנים ובצורות הגדולים ביותר. המסקנה של המדע היא אחת: הכול יכלה. יש מדענים אשר מדברים על אפשרות של "לידת" יקומים נוספים, אבל אף אחד לא יודע איזה חוקי טבע ישררו בהם (ואולי עדיף לא להתייחס לדבר שלא נוכל לקבל עליו שום מידע ושלא ישפיע על תופעות כלשהן ביקום שלנו).

 

דרוש: ניצוץ בעיניים
שאלת 'הנוער לאן?' חוזרת כבומרנג לעולם המבוגרים



יניב, אביגיל וארבעת ילדיהם שוכרים זה שנה בית בקיבוץ עין צורים. יניב, יליד טבריה, בוגר ישיבת עתניאל, דוקטורנט במחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. אביגיל גדלה בירושלים, בוגרת לימודי תואר ראשון בהנדסת חומרים ותואר שני בכימיה, עוסקת בתחום. השניים הכירו באוניברסיטה. כזוג, החלו את דרכם בירושלים, ולאחר שנה עברו לגור בבית גוברין, קיבוץ חילוני למהדרין, על מנת להקים בו את מכינת לכיש - מכינה קדם-צבאית מעורבת, דתית-חילונית. כיום יניב עומד
בראש המכינה, שיש לה כבר שלושה קמפוסים: בבית גוברין, בנחל עוז ובאליאב. ״כמי שמאמין ברעיון המעורב״, מסביר יניב, ״ראיתי אפשרות ליצור משהו שמאוד משפיע על חינוך הדור הבא. אולי זה לא מתאים לכל אחד, אבל אני מאמין שאפשר לחיות יחד, לא לפחד זה מזה. אני נגד הפחד ובעד הסולידריות.

 

לגיליון המלא