נושא השבת עולה תדיר לסדר היום הציבורי, ולאחרונה עלה לדיון נרחב בגיליון 76 של דעות. בגיליון עלו נקודות חשובות
בנושא השבת, בהקשר ל'חוק השבת' המוצע ע"י חברי הכנסת מיקי זוהר, עמנואל טרכטנברג, אלעזר שטרן ורחל עזריה. כיוון שאני סבור שיש בהצעת חוק זו רכיבים ראויים, כמו הפעלת תחבורה ציבורית בשבת בהיקף מצומצם, תוך שימוש ברכבים קטנים והיברידיים, דומני שכדאי לשים לב לחלקים בהצעת החוק המציעים שינויים בעייתיים בהסדרי המסחר בשבת. לא זו בלבד ששינויים אלה צפויים להכשיל את יכולתו של החוק להתקבל בכנסת, הם גם אינם מתיישבים עם ערכי השבת במסורת היהודית, וכפי שהוצגו באמנת גביזון-מדן, שיוזמי החוק טוענים כי הייתה נר לרגליהם. אבקש להתייחס כאן לשתי נקודות: הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, ושאלת המסחר.
עבורי, הימים שבין חודש אדר לסוף חודש אייר, מלווים תמיד במתח פנימי מתובל בעצב, כעס וגם תקווה. בימי אדר שכלתי שני בנים שאיבדו את עצמם לדעת, והתקופה שבין ימי פורים ליום העצמאות, היא עבורי יום זיכרון אחד ארוך. ואז כשמגיע יום ירושלים, הכעס גובר. השנה, אבי נפרד מהעולם בערב פורים, כאילו לא רצה לשמוע פעם נוספת את מגילת אסתר. השנה גם "חוגגים" יובל למלחמת ששת הימים. מעבר לפן האישי, אני חושב שהימים האלה הם המשמעותיים ביותר בתולדות עם ישראל ומדינת ישראל. אנסה לשתף אתכם במחשבותיי וברגשותיי.
הדברים שאעלה להלן מטרידים אותי מזה חודשים אחדים, אך לא הועלו על הכתב, מתוך תקווה שלא יהיה צורך לעשות זאת. עתה העת לפרסם אותם ולשתף את חברי התנועה בנושא שמעסיק אותי ומן הראוי שיטריד את כולנו: שאלת המשך
קיומו, או חלילה דעיכתו, של ארכיון הקיבוץ הדתי. כמי שעובדת בארכיון של קבוצת יבנה, הקרוב לארכיון התנועה, גם במיקום אך גם בסוג החומרים המצויים בו, אני עדה למתרחש בו. ארכיון הקבה"ד קיים כמוסד מסודר ומוכר משנת 1975 בערך. ראשוני העובדים, הזכורים לוותיקים שבינינו היטב, היו רחל הישראלי ועזריאל זמוש עליהם השלום. במשך יותר מעשור הפעילה וקידמה אותו דינה ספראי, ועל ידה, לאורך כשש שנים, הדר בשן.