בטבת תרצ"ג, ינואר ,1933 הקימה קבוצת חברים דתיים קיבוץ עלייה במסגרת "החלוץ המזרחי" בעיירה סלבקוב, באזור
זגלמביה שבדרום פולין. המייסדים היו חדורים להט חלוצי, וחתרו לקיבוץ הכשרה, שחבריו יכשירו את עצמם להיות חלוצים דתיים, ויעלו לארץ ישראל כחבורה שתקים בה קיבוץ דתי. הבסיס הכלכלי היה בית חרושת למסמרים ולחוטי ברזל של האחים שיין, תעשייניים יהודים שהעמידו לרשות הקיבוץ מקומות עבודה ופרנסה בבית החרושת. בתרצ"ו, ,1936 העמידו
לרשותם בשולי העיירה גם בית חווה שצמוד לו שטח חקלאי. בזכות כל אלה ובזכות מסירותם של חברי הקיבוץ המצב הכלכלי היה משופר יחסית למצבם הקשה של קיבוצי הכשרה בפולין. את השם קיבוץ עובדיה, קיבוץ עובדי י-ה, הציע שליח התנועה במסירות מוחלטת - למען הקיבוץ היו חייבים להקדיש את הכול, את הגוף ואת הנפש, ללא שיור. בגעגוע עמוק זכרו את השבתות הנפלאות בעובדיה, ובעיקר את הסעודה השלישית. החצר, החווה והוויי החיים היו רוויים באווירה ארץ-ישראלית, ציונית- חלוצית. רק במוצאי-שבת הם שרו ורקדו בפולנית. חזונם הובע בכרזה גדולה: "שאיפתנו - הרמוניה שלמה באנושות".
במשך השנים הציעו כמה מחַ בְ רים בית נוסף לפיוט 'מעוז צור ישועתי', אך עד היום לא התקבלה בציבור שום הצעה מאותן הצעות. בעיניי ראוי שנתאים את השיר הזה לזמננו. לא צריכה להיות התנגדות לכך, כי הזֶּמֶ ר הזה אינו שייך לתפילות בית הכנסת, וכולו שיר בעלמא
אזעקות "צבע אדום" וטרור העפיפונים המתרחשים בשטחי "עוטף עזה" – לא מונעים מיאיר נוי, חבר קיבוץ עלומים, מלהמשיך ולהתנדב בעמותת "בדרך להחלמה", מלכ"ר הפועל לקירוב לבבות ולגישור אישי ואנושי בין שני העמים. כבר תקופה ארוכה שהוא מסיע תינוקות, ילדים או מבוגרים חולים מעזה לקבלת טיפול רפואי בישראל, או משיב אותם אל מסוף הגבול האזרחי. כתושבת ה"עוטף" ובת הקיבוץ, ביקשתי מיאיר להצטרף ליום של התנדבות, וחזרתי הביתה מעודדת ונרגשת.