לפני כמה חודשים הסתלקה מאתנו חברתנו טובה אילן. טובה הייתה חברת קיבוץ עין צורים, ומהדמויות הבולטות בקיבוץ
הדתי בארבעים השנים האחרונות. לאורך שנות חייה, הרבות והמלאות, בלטה טובה בתפקידים רבים ומגוונים: מדריכה
ופעילה בבני עקיבא; מדריכה ומחנכת בחברת הנוער בעין צורים; מנהלת בית הספר האזורי בשפיר )מהגדולים בארץ באותה תקופה(; מחנכת בקבוצת יבנה; מייסדת מרכז 'יעקב הרצוג', שעמדה בראשו למעלה מעשור; פעילה בתנועת הקיבוץ הדתי; אחת ממייסדות 'קולך'; פעילה ב'מימד'; ואף חברת כנסת לזמן קצר מטעם 'מימד-העבודה'.
"אנו הלכנו בדרך החלוציות הדתית הבונה... אנו שאבנו כוח רב מן ההתלהבות הפנימית, כי עלינו היה להפוך את החלום למציאות. בשביל הבנים הקבוצה היא המציאות היום-יומית האפורה. דבר זה מחייב להעמיד לפניהם אידיאל חינוכי בנוסח אחר, הוא צריך לכלול את ה'כן', את הבסיס לחברה הקיימת, לקבוצה, כפי שרוצים וצריכים לקיימה. אבל כיצד נעשה זאת, קיים ניגוד בין השאיפה להמשכת הקיים לבין הרצון החלוצי... אין לנו לוותר בשום פנים על הרצון החלוצי גם בדור הבא...") מתוך החינוך בחיינו/ משה אונא, 1945(
לא קל בעידן הזה לזהות את הקו הדק שמפריד בין סמכות שראוי ונכון לערער עליה ללא מורא, להתנער ממנה, לבין סמכות שצריך לתת לה מקום, להיות נכונים להכפיף את עצמנו אליה, ואפילו להתבשם ממנה. בעידן כזה שבו המושג סמכות הולך ומאבד מיוקרתו, לטוב ולרע, נראה שכדאי וראוי להפוך ולדרוש בו.