״הראו לעצמכם (ולעולם) את הכוחות הקיימים בתוככם
הם התשתית לבניית הפרק הבא בעשייה...
ביישובים שלכם יש ריכוז ועושר עצום
של אנשים מובילים בחברה הישראלית
בשלל תחומים, מעל ומעבר!
זוהי תופעה ייחודית שרואים בבירור מבחוץ״.
ד"ר צבי צמרת ז"ל
(הריאיון המלא מובא בפתח הגיליון)
כשליזה וסרמן־סלוצקי הייתה ילדה קטנה בסנט פטרבורג (אז: לנינגרד) של שנות השבעים, הוריה התחילו להתקרב ליהדות ולפעילות הציונית. אביה חזר
בתשובה והחל להיות פעיל בהוראת יהדות, ואמה ואביה החורג קיימו בביתם במחתרת הצגות ומפגשי תרבות יהודית. ליזה גדלה לתוך מציאות מחתרתית וידיעה שיש דברים שקורים בבית, שאסור לספר עליהם בבית הספר. היא ידעה שתמיד שוטר מסתובב מחוץ לביתם, ושמדי פעם מגיעים אליהם אורחים מכל מיני מקומות בעולם.
כדי להרשות לעצמנו לחלום, כדי לסמן לעצמנו מטרות חדשות, או כדי לחזק ולהגביר עשייה בתחומים שבהם אנו כבר פועלים - חשבנו שנכון יהיה קודם כול לחוש את הקרקע שעליה אנחנו צועדים, לברר לעצמנו לפני הכול, מהי נקודת היציאה שממנה אנו ממריאים לתהליך. ונוכחנו לדעת, שלפעמים יש פער בתפיסת המציאות של חברים מן השורה, שלא תמיד רואים ומכירים את הקיים, במה שהוא חלק בלתי נפרד מהיום־יום שלנו בקיבוצים, שהוא גדוש בעשייה מרשימה במגוון תחומים.
ברגע שאתה מבין שיש ילדים שמה שהם צריכים זה אותך, שאתה הבית שמתאים להם, אז מה – אני אגיד לא?״ (צביקי)
המשימה שלנו היא לבנות מקום שלֵו ובטוח בנפש של שני הילדים במהירות האפשרית, ואנחנו משקיעים בזה את כל מאודנו, כי אנחנו יודעים שילדי אומנה שמתבגרים זה אתגר גדול הרבה יותר וצריך להעניק להם כמה שיותר ביטחון ואהבה בגיל הרך״. (רננה)