על מיזם ׳ברית הבית המשותף׳ בתחילת הדרך, בימי הקמת המדינה, הברית הייתה נוכחת ומובנת מאליה. ב־ 1948, מייסדי סעד לא חשו אחרת מחברי ניר עם. הייתה ביניהם שותפות גורל ושותפות ייעוד עצומה. אבא שלי תמיד התגאה בחברוּת של כל חברי סעד המייסדים בפלמ״ח, כי זו הייתה אז הוויה משותפת של בוני הארץ, לא משנה כרגע מי הוביל. הברית הייתה ממלכתית, והיא זו שכוננה את הקמת מדינת ישראל״
הביקורת שאנחנו שומעים הכי הרבה דווקא משמחת אותי, כי היא באה משני הכיוונים: מימין אומרים שאנחנו בעצם תנועת שמאל, ומשמאל טוענים כלפינו שאנחנו תנועת ימין. זה מוכיח שאנחנו במקום שבו אנחנו רוצים וצריכים להיות. הבשורה שלנו היא שאחדות זה דבר קשה, והיא כרוכה בוויתורים כואבים, אבל אין דרך אחרת להגיע אליה. בשבעה באוקטובר למדנו שאחדות היא צורך קיומי, כפשוטו. לכן אנחנו לא רק מדברים, אלא פועלים במגוון ערוצים כדי שזה יקרה, ותוהים מה החלופה שמציעים המבקרים שלנו לעתיד טוב יותר - האם להמשיך עם הפילוג ההרסני? הרי ההיסטוריה שלנו לימדה פעמיים לאן זה מוביל".
״האמונה היא שאם נחנך ילדים מגיל צעיר לפתור קונפליקטים טוב יותר, הם יעבירו את זה הלאה - לבית, למסגרות החינוכיות, לתנועות הנוער ולחברים.ילדה אחת סיפרה שבעקבות הקורס, התחזק מאוד הקשר שלה עם אימא שלה.